מתנפצות על רצפה קפואה,
זולגות אט אט על לחי אדמדמה.
משחררות ומכאיבות הן לעיתים,
לפתע אותך רואים.
מלטפים ומעודדים,
בדמעות הקרח נגועים.
קר בנפש כמו שלא קר בעולם,
מחכה רק שמישהו יוציא אותי משם.
צבעוני הוא העולם,
צבוע הוא אופי האדם.
הליטופים הם השקר,
והאמת היא העירומה.
שלולית של דמעות,
קפואות ומהולות,
מהולות בשמחת העצב,
שניצח את הכל.
העצב שתמיד יהיה קיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.