שלום לכם ידידים, חברות וכל שאר מכרים. מכתב זה אני כותב לכם
לאחר נקיפות מצפון רבות בעקבות הודעות שנה טובה שקיבלתי.

הרגשתי לא בסדר עם עצמי שלא בירכתי אף אחד, אז ישבתי לי
והתחלתי לכתוב. חשבתי להתחיל עם: "שתהיה לנו ולמדינתינו שנה
טובה" אבל... אני לא טיפש וגם אתם לא טיפשים, הרי זה ברור
שהמצב לא ישתפר ובטח לא יהיה טוב.

אז חשבתי לעצמי שאולי במקום זאת אני אפתח: "שתהיה לכולכם שנת
בריאות ואושר", אבל אחרי מחשבה מהירה הגעתי למסקנה שפה טעיתי
שוב. הרי, במדינה כמו שלנו יש לך אלפי סיבות להיפגע. במקום כמו
זה יש יותר סיכוי שתמות מחר בבוקר מאשר שהטוסט שלך יצא פריך
בבוקר: אתה יכול לצאת בבוקר ולהיפגע על ידי מכונית, אתה יכול
לנסוע לבית הספר ולהיפגע בפיגוע, אתה יכול אפילו להשאר בבית
ולמות מסרטן בגלל האנטנות של הפלאפונים.

אז חשבתי, אולי נעבור לדברים יותר מעשיים? "שתהיה לך שנה של
עושר." כמה טיפשי מצידי.  כל יום שאתה הולך לעבודה אתה תוהה אם
הבוס שלך יפטר אותך, או אולי מפאת חוסר תקציב כל החברה תיסגר,
או שאולי בכלל תתגלה איזו שחיתות או שערורייה במקום העבודה שלך
ויפטרו את כולם. אנשים מפחדים לעתיד שלהם, פוחדים שלא ישאר להם
כסף לזקנתם, אז הם מפקידים את כספם במקום שבו נראה להם שיהיה
בטוח, שישמר בצורה הטובה ביותר עד הרגע בו הם יהיו צריכים
אותו. כמה הם מופתעים כשהם מגיעים לאותו הגיל ומגלים שלא נשאר
דבר ממה שהיה להם.

אולי "שהשנה הזאת תהיה טובה מקודמותיה"? לא... בעצם גם לא טוב.
הרי ברור לכולנו שהדברים רק נעשים גרועים מרגע לרגע. יותר
אנשים מתחת לקו העוני, יותר אנשים גרים ברחובות, יותר ילדים
מחפשים אוכל בפחי אשפה, יותר פיגועים, יותר מלחמות, יותר
אלימות בבתי הספר ובכלל, פשוט יותר. המספרים מדברים בעד עצמם,
מקרים נוספים, מספרים עצומים שרק גדלים וגדלים, כולם טוענים
שיש להם תשובה, שהם ידעו מה לעשות, אך ברגע שמגיע תורם רק
נוספות השאלות.

אז רציתי לאחל לכם משהו. רציתי לאחל לכם דברים טובים, דברים
מכל הלב, אבל את אף אחד מהם אני לא אוכל להגיד לכם מבלי שארגיש
כשקרן. אז אני יודע מה אני אגיד לכם - אני אאחל לכולכם שתגיעו
עד לשנה הבאה, תגיעו עד לסוף של שנה הבאה, כדי שתוכלו להגיד לי
שטעיתי. תגידו לי שהייתי טיפש, שלא נתנתי אמון בדבר, שלא
האמנתי דבר טוב יכול לקרות...
אני מקווה שכולנו נגיע לסוף השנה הבאה.