קלייר בריידי נכנסה הביתה מעוצבנת, היא בדיוק חזרה מפגישה עם
מרגרט ואליס בבית קפה, ושתיהן התנגדו.
אבל זה לא שינה כלום, היא ידעה שהיא בכל זאת תלך, היא בכלל לא
הבינה למה הן התנגדו, זאת בסך הכל פגישה עיוורת.

היא התחברה למחשב, הודעה הבהבה בתחתית המסך, היא פתחה אותה.
"ניפגש", היה כתוב שם - הודעה ממנו.
היא רצתה להתכתב איתו, לשכוח את הפגישה עם חברותיה, אבל ההודעה
נכתבה לפני שעה, והמחשב הראה שהוא לא מחובר.

                                   

אישה זקנה סימנה לסאם לעצור, הוא עצר לידה והיא התיישבה
באיטיות במושב מימינו.

"לאן ת'רוצה לנסוע גברתי?" שאל סאם ופיהק.

"לבית הקפה של רונלדו בגריניץ'-ווילג', בבקשה." היא ענתה לו
בנימוס.

סאם הסיט את משקפי השמש מעיניו והביט בה בהשתאות.
"זה רק 2 בלוקים מכאן גברתי, את סתם 'בזבזת ת'כסף שלך, לא עדיף
לך ללכת ברגל?" הוא שאל אותה.

"אני צריכה להיפגש שם עם מישהו בעוד," היא הביטה בשעונה "שתי
דקות. ולאישה בגילי, לוקח יותר זמן מאשר שתי דקות לחצות את
הבלוקים הללו."

"בסדר גברתי, איך שבא לך..." משך סאם בכתפיו והתחיל לנסוע.

                                   

"ג'יימס! ג'יימס, חזרתי!" קראה מרגרט הרלו, נועלת את הדלת
מאחוריה.
"ג'יימס, אתה פה?" היא שאלה.
היא שמעה קריאות מהסלון והלכה לשם.

"עוד קצת... קדימה... ו... שיט!" ג'יימס ישב מול הטלוויזיה
וצפה במשחק כדורגל.
"היי מתוקה..." הוא אמר וחזר לבהות במסך.

"אתה לא תאמין מה קלייר הולכת לעשות!" היא התיישבה לידו.

"מה?" הוא שאל, מתרכז במשחק.

"היא הולכת לפגישה עיוורת!" אמרה בתוכחה.

"אה...." הוא מלמל, לא ממוקד.

"עם בחור שהיא הכירה באינטרנט, היית מאמין?!"

"כן, כן...." הוא אמר והביט במסך.
"קדימה! אתה יכול! זה גוווווווול!" הוא צעק בשמחה.
"ג'יימס, אתה בכלל מקשיב לי?" היא שאלה אותו.

"כן דובשנית, מה אמרת?" הוא שאל אותה ופנה להביט בה.

מרגרט הביטה בו בזעם, הכעס התחיל להציף אותה.

                                   

מייקל תומפסון הביט באדישות במחשב, הוא לא ידע למה הוא הזמין
אותה.
נכון היא הייתה נחמדה, אבל הוא לא היה בטוח שהיא מתאימה לו
בכלל.

"זה כי היא כל כך התאכזבה מהבן-זוג האחרון שלה, וכל כך התלהבה
מפגישה איתי." הוא ניסה לשכנע את עצמו.

-אז אולי אני לא אלך לפגישה בכלל... - היבהבה מחשבה במוחו.

-ולאכזב את הבחורה המסכנה?- התרעם מצפונו.
-אתה זה שהזמנת אותה, ואתה תלך! - פקד עליו המצפון.

מייקל נאנח, הייתה עוד שעה עד הפגישה, הוא הלך להתקלח.

אבל לגורל לא הייתה כוונה שהפגישה תתקיים בדיוק כמתוכנן...

                                   

איש צעיר ונלהב עלה על המונית.

"לאן ת'רוצה לנסוע?" שאל אותו סאם.

הבחור מסר את הכתובת וסאם הפעיל את המנוע, המונית התחילה
לנסוע.

"תגיד, לא היית מעדיף עבודה אחרת במקום להיות נהג מוניות?"
הסתקרן  האיש.

"ת'אמת?" אמר לו סאם "אני רוצה להתפטר, אבל אין לי תירוץ
טוב... ת'מבין?"

"לא," ענה האיש בכנות "למה אתה רוצה להתפטר?"

"כי הבוס  שלי הוא חזיר אגואיסט, ת'מבין, אבל אנ'לא יכול לכתוב
שאני מתפטר 'גלל זה, אני צריך סיבה." הסביר לו סאם.

הם הגיעו לכתובת שהבחור רצה להגיע אליה וההוא ירד.

"טוב, אני מקווה שתצליח למצוא סיבה, להת'!" נפרד ממנו הבחור,
וסאם המשיך לתחנה הבאה...

                                   

"אני בטוחה שאנחנו נשמות תאומות," חשבה קלייר בריידי כשהיא
מסרקת את שיער הארוך "לפי המזלות שלנו אנחנו מתאימים, גם
הנומרולוגיה מראה שהצירוף של שנינו טוב."

קלייר הייתה מאוד רוחנית, הבית שלה היה מלא נרות, קטורת ובדים
צבעוניים עם הסימן של יין ויאנג עליהם.

"יש עוד חצי שעה, כדאי שאני אתאפר..." היא אמרה והלכה.
בדרך היא הציצה במחשב, הוא לא היה מחובר.
"כנראה הוא גר רחוק..." היא הניחה.
היא הוציאה את האיפור מתיקה והתקרבה למראה, מוציאה ליפסטיק
אדום.

                                   

מייקל ניגש למחשב "מתחשק לי להתכתב קצת..." הוא חייך בשובבות,
אבל אז עצר את עצמו, אם הוא יתחבר הוא ידבר איתה...
"תראה יכול להיות שיהיה דווקא נחמד..." הוא אמר בהיגיון
"ובמקרה הכי גרוע, תגיד לה שחשבת שאולי אתה כבר מוכן למערכת
יחסים, אבל מסתבר שלא ושאתה מעדיף שתישארו בנתיים ידידים."

הוא הניד בראשו, כשאתה מתחיל לדבר אל עצמך בגוף שני, זה לא
טוב...

"עוד מעט הפגישה... כדאי שאני אתארגן" הוא חשב והלך לבדוק אם
יש לו בארנק כסף למונית.

                                 

"נמאס לי ממך!" צעקה עליו מרגרט "אתה כל הזמן עסוק בכדורגל הזה
שלך, אף פעם אין לך זמן אליי, אתה בכלל לא מקשיב לי!"

כבר שעה שלמה הם רבו, צועקים שוב ושוב את אותם הדברים.

"את לא נותנת לי לנשום, אנחנו תמיד צריכים להיות יחד, אני כבר
לא יכול לראות טלוויזיה בשקט, את מתנהגת כאילו אנחנו נשואים או
משהו!" החזיר לה ג'יימס בצעקה.

"נמאס לי, אני הולכת מפה!" היא לקחה את המזוודה שעמדה ליד
הדלת, היא עברה לדירה שלו רק לפני שבועיים והם עדיין לא מצאו
מקום למזוודה. היא נכנסה לחדר ודחפה בגסות למזוודה בגדים
וחפצים.

ג'יימס נשאר לשבת בסלון, כשהיא סיימה לאסוף את דבריה הוא שאל
אותה בליגלוג: "לאן תלכי בכלל?!"

"אני חוזרת לאחותי" היא זרקה לו תשובה "אתה יודע מה כנראה
שאנחנו כבר לא נשמות תאומות" היא אמרה בקרירות.

"לדעתי אף פעם לא היינו" הוא אמר עוד יותר בקרירות "שלום"
והיא יצאה מהדלת.

ברגע שמרגרט יצאה היא התחילה לבכות, היא עמדה על המדרכה, ליד
הכביש הראשי וניסתה לתפוס מונית.

                                   

קלייר התיישבה ליד השולחן הצדדי בבית הקפה.
-הקדמת- היא אמרה לעצמה -יש עוד 10 דקות עד לשעת הפגישה
שקבעתם.-
מלצרית בעלת שיער ארוך ושחור אסוף ל"זנב סוס", ניגשה אליה.

"שלום." אמרה לה המלצרית.
"תרצי להזמין משהו?" היא שאלה בחביבות.

"כן, אבל אני מחכה למישהו" ענתה  לה קלייר.

"טוב, להביא לך תפריט?" שאלה המלצרית.

"שניים בבקשה, הוא צריך לבוא עוד כמה דקות" היא השיבה

"כמובן" אמרה המלצרית והלכה להביא תפריטים.
היא חזרה מהר מאוד.

"תודה" אמרה קלייר בנימוס ועיינה בתפריט.

                                 

מייקל חיכה למונית שהזמין, היא לא אחרה לבוא.

"מ'נשמע?" שאל סאם את מייקל "לאן ת'רוצה לנסוע?"

"לבית קפה הזה... הבית קפה של רונלדו, בגריניץ' ווילג'" ענה לו
מייקל.

"זאת כבר הפעם השניה היום שמישו נוסע לשם, ת'יודע?!" השתומם
סאם "מה כל כך מיוחד בבית קפה הזה הא?"

"אני לא יודע," ענה לו מייקל "אני דווקא לא אוהב אותו במיוחד,
אבל יש לי שם דייט."

"מה שתגיד" הניד סאם בכתפיו והם נסעו.

"תגיד, אכפת'ך אם ניקח עוד נוסע? כי יש פה איזה אחת עם מזוודה
שמסמנת לי לעצור."

"לא, לא אכפת לי שעוד מישהו יעלה." ענה מייקל.

סאם עצר את המונית, ומרגרט עלתה, מנגבת את דמעותיה.

                                 

קלייר חיכתה בבית הקפה -הוא מאחר בחמש דקות!- היא התרגזה.
המלצרית באה שוב.

"את רוצה להזמין?" היא שאלה את קלייר.

"אני עדיין מחכה למישהו" ענתה לה קלייר וחוסר סבלנות החל
להתגנב לקולה.
למראה פקפוקה של המלצרית היא הוסיפה "בטח יש פקקים..."
אבל היא עצמה התחילה לפקפק בבואו.

                                     

"תודה" היא אמר לסאם ומסרה לו את הכתובת, קולה עדיין רעד
מהבכי.

"אל תבכי," לחש לה מייקל פתאום "חבל להרוס פנים יפות כמו שלך
בדמעות."

היא הביטה בו בפליאה.

"אוי," הוא אמר "אני מצטער, זה פשוט... ראיתי אותך ואת כל כך
יפה ו..." הוא חייך במבוכה.

"אתה באמת חושב ככה?" היא שאלה בביישנות, הוא הנהן בראשו.

"אני מייקל" הוא אמר והושיט את ידו.

"מרגרט" היא התחילה להושיט את ידה, אבל אז היה סיבוב חד, היא
אבדה את שיווי משקלה ונפלה עליו,
שניהם צחקו.

עד סוף הנסיעה מייקל כבר שכח מהפגישה. מרגרט לא שכחה את
ג'יימס, אבל הזיכרון נדחק לאחורי מוחה.

"הגענו לבית הקפה." אמר סאם.

"טוב ביי." אמרה מרגרט.

"רגע, את רוצה אולי לשתות משהו איפשהו?" הציע מייקל.

"בס-דר" היא אמרה קצת בהיסוס.

"תני לי לסחוב את המזוודה הוא אמר לה.
הם עצרו ליד בית הקפה והסתכלו אחד על השני, שניהם התקרבו לאט
לאט עד ששפתותיהם התחברו לנשיקה ארוכה וקסומה.

                                 

סאם הביט במרגרט ומייקל המתנשקים, לפתע הבזיק רעיון במוחו.

"זאת הסיבה שלי!" הוא אמר לעצמו בשמחה והוציא נייר.

"סיבת התפטרות: אני מתחיל כרגע לצאת עם מישהי וזה די רציני,
והעבודה הזאת מקשה עלי.
היא מתחילה מוקדם בבוקר ומסתיימת מאוחר בלילה, ולא נותר לי
מספיק זמן להשקיע בקשר הזה.
ולכן החלטתי להתפטר.
                                   סאם."

"חבל שזה לא אמיתי," אמר סאם והביט בקנאה במרגרט ומייקל.
הוא הסתכל לתוך בית הקפה, מישהי ישבה בשולחן הצדדי.
סאם יכל לראות שהיא מאוד מדוכאת ואפילו הבחין בדמעה שזלגה על
לחיה.

"זאתי ההזדמנות ש'ך סאם..." הוא אמר לעצמו, יצא מהמכונית ונכנס
לבית הקפה.

                                     

קלייר ישבה בשולחן הצדדי, הדמעות התחילו לזלוג מעיניה, היא לא
טרחה לנגב אותן.
-הוא הבריז לך!- היא אמרה  לעצמה.

לפתע משהו עשה עליה צל, היא הרימה את ראשה.

"חבל להרוס פנים יפות כמו שלך בדמעות." אמר לה גבר נאה למדי
והתיישב מולה.
"ראיתי שאת מדוכאת" הוא הסביר לה "רוצה לשתות משו?"

"אוקיי" היא הסכימה וניגבה את דמעותיה.

סאם מחה דמעה מעיניה, ועיניהם נפגשו.
הם התקרבו אחד לשני.

-אבל לפי הנומרולוגיה והמזלות..." התחיל להגיד חלקיק במוחה.
-למי אכפת?- אמרו שאר החלקיקים, ושפתותיהם של קלייר וסאם
נפגשו.


בתוך בית הקפה ומחוץ לבית הקפה, היו שני זוגות מאושרים.