מוות למה? בשביל מה?
צריך לפנות מקום לבאים בתור, אבל מה עם השאר? מה איתי? מה
איתך? מה קורה אחרי? בשביל מה לחכות?
בשביל מה לחיות עד גיל 80 בשביל שזה יקרה, מה עובר עד אז?
ברגעים האחרונים גם ככה בסופו של דבר אנחנו הופכים להיות
סנילים, אז בשביל מה צריך את זה, בשביל שאחרי זה לא נזכור
ונשכח את מה שקרה?!
עוברים למקום אחר, יש האומרים טוב יותר, ויש האומרים שלא - מי
יודע ויכול להכין אל הדבר הבא?
אנחנו חיים ומגדלים אחד את השני, עד שבסופו של דבר לא נשאר את
מי לגדל חוץ מאת האבק בסלון. האהובים שלנו מחכים לנו עד שנגיע,
בשביל למות בשקט ובאהבה, אבל זה לא עוזר - אי אפשר לעצור את
הדמעות. מרגיש שפשוט בא לבכות ורק לבכות.
אבל בעצם אין לי זכות. מי אני שאבכה על הטוב של אחרים, אחרי
שסבלו במשך כמה ימים בכדי לראות אותי? מסכנה, בסך הכל חיכתה
לי, איזה נשמה טהורה ומתוקה.
אנחנו חיים איתם את כל החיים עד שפשוט יום אחד הם נעלמים, כמו
ימים שלמים שעוברים ועוברים ומחטאים את הפצע, רק עוזרים לו
להגליד, אך לפעמים לא בדיוק מועילים הימים, ימים שבהם אנחנו
סובלים ולא חשים אהבה, רק שנאה ועצב שלקח את אהובינו כל כך
בקלות ובלי שום אזהרה לא נתן לנו שום הכנה או משהו אחר, פשוט
ביום אחד זה נגמר! 13 שנים של אהבה ואחווה ושל חיים משותפים
נגמרו בלילה אחד, לילה אחד! הלילה הארוך ביותר בחיים שפשוט לא
מרגישים ולא מבינים מה קרה וממשיכים לשאול את השאלה "למה?" מה
עשינו רע שמגיע לנו? אבל אנחנו לא מבינים שלהפך, בסך הכל נגזלו
ממנה יסוריה; היא הלכה בשביל לא לסבול, היה קשה היא לא רצתה
לחזור, ואני רוצה להאמין שהיא הלכה למקום טוב יותר, טוב אפשר
לומר שכל מקום שהוא אחר מהעולם שלנו יכול להיות טוב יותר.
אז אחרי הכל לאן אתם מאמינים שהולכים למקום טוב יותר או לא?!?

     -מוקדש באהבה לכלבה הנאמנה והאוהבת שלי שינה ז"ל-