כל יום אני רואה אותה, הילדה המוזרה עם השיער האדום שוב עברה
ליד החלון של החדר שלי.
היא נראית כל כך סגורה, רק עם עצמה, אני אשמח לדבר איתה סופסוף
פנים מול פנים. היא ממש מעניינת ומסקרנת, אין לי מושג למה. אני
מקנאה בה מבלי להכיר אותה בכלל.
אני מקנאה בשלווה הפנימית שהיא מפגינה, אבל אף אחד לא מושלם
ואני בטוחה שגם לה יש צרות בחיים, אולי היא לא מראה את זה, עם
המבט הקפוא והקבוע שלה שלא מוכן להראות אפילו קצת רגש, שבכלל
מוסתר ע"י השיער המפוגר וראשה שכל הזמן שמוט כלפי האדמה כאילו
היא מתביישת במשהו.
מעניין מה היא חושבת, מה הסיפור שלה, אני מתה לדעת אבל אני
כזאת פחדנית, אני בחיים לא אאסוף מספיק אומץ כדיי לפנות אליה.
בכל מקרה, אם אני אגלה את כל קורות חייה של אותה הילה המוזרה
עם השיער האדום אני בטח אתאכזב.