אז הנה סיפור ממש טוב:
הרבה דברים מוזרים קורים בעולם ואם חושבים על זה אלה קורים גם
לאורך זמן, כמה מיליוני שנים, כשבכל שנה קרה משהו שהבדיל אותה
מהשנה החולפת וכך הלאה.
בכל שנה קם איש רוח, תרבות, אומנות, פוליטיקה, ונוגע במקום
חשוב - מרכז הכובד, משנה אותו קמעה והלך הרוח והאוירה שבה היה
שרוי העולם כבר שונתה.

בא לי לעשות משהו, הוא חשב לעצמו באותם ימים מהורהרים בהם מצא
עצמו שקוע בתקופה האחרונה - התקופה בה' הידיעה. זאת אותה תקופה
שעצם קיומו או יותר נכון משמעות קיומו הייתה השאלה המרכזית
בה.
אז אולי כדאי שאהיה אמן רוק מפורסם או שחקן קולנוע מצליח וכך
העולם יזכור אותי ותהיה לי הזדמנות להטביע חותם אישי על תרבות
הדור שלי?
בוא נחשוב, בוב מארלי למשל, בטח בעוד מיליון שנים ימצאו
ארכיאולוגים דיסק שלו והוא יתן להם מושג לגבי התרבות שהייתה
ואיננה עוד - מקסימום תכנית בערוץ 8.
אולי אני אהיה נשיא של מדינה גדולה ואצא למלחמה עקובה מדם ובכך
אשפיע על התרבות, על הכלכלה ועל סגנון החיים של מדינה שלמה
ואפילו שתיים?
לא נראה לי, כך רק אתגלגל בקברי מחוסר מנוחה מייסורי מצפון על
הנזק שגרמתי, ואז מה? נחזור בגילגול הבא ונפתח ספר שבו נקרא על
רודן אחד שגרם למותם של מיליוני אנשים ומאז לקח לאנושות פרק
זמן ניכר רק בשביל לעכל, ואני לא אדע שזה הייתי אני, או שאולי
כן.
אולי בעצם כדאי לי לעשות איזשהו סימן דרך, כך שאם יש דבר כזה
גילגול נשמות והנשמה שלי בעוד X זמן תחזור בגוף אחר אוכל לזהות
את יצירת ידי ובכך לדעת שבעצם הייתי פה כבר מזמן ועד היום
זוכרים ומוקירים את יצירותיי?
זהו אני יכול ללכת לישון, עכשיו אני רגוע.
ולמה בעצם להיות רגוע? יתיחסו אליי כמו לאיזה תופעה מוזרה
כשאבוא לספר את שגיליתי, ושוב פעם אני מופיע בערוץ 8.
לא עצם הידיעה שהייתי פה מושכת אותי. וכי איך אוכל לזהות אותה?
את פרי יצירתי?