זה הוא הסיפור הראשון בסידרת "סיפורי הבניין". סיפורי ההמשך
הם: "במלחמה כמו במלחמה", "עלמות במצוקה", ועוד.

--סמי--

הזוג שבדירה הצמודה שוב רבים. היא צועקת עליו בפעם המי יודע
כמה שהוא לא מבין את הצרכים שלה, והוא צורח עליה בחזרה שהיא
חונקת אותו עם כל הדרישות הלא נגמרות שלה.
אני נותן להם עוד חצי שעה מזה. אחר כך כל הלילה המיטה שלהם
תדפוק על הקיר המשותף שלנו. אין כמו סקס של השלמה אחרי ריב.
כנראה שלשלושתנו מצפה לילה לבן... לזכות יוני יאמר שהוא
ג'נטלמן ואחרי שהם רבים הוא תמיד נותן לאלה לגמור קודם, או
לפחות לזייף את האורגזמה שלה קודם ורק אז הוא מתפרק.
אני חושב שכל הבניין יודע שאלה ויוני עושים סקס לפחות פעמים
בשבוע, אם לא יותר.
טוב, זה הרבה יותר טוב מהמצב של שימי ואורית. לפי הצעקות שלהם,
הוא לא נוגע בה כבר חודש. היא חושבת שיש לו מאהבת, וכנראה שחוץ
ממנה, כולם כבר יודעים שהיא צודקת ושזאת דנה מכניסה ב'.
בינינו, אי אפשר להאשים אותו... ראיתם את דנה? שוות עולם. אני
הייתי נותן לה לעשות לי טובה או שתים.
מזל שמחר אני לא עובד. זה אומר שאני יכול לישון מאוחר, אלא אם
כן, כמובן, פיני שוב יעיר אותי עם הברברה סטרייסנד שלו. בסדר,
אין לי בעיה עם הומואים, בחיי... אבל כמה פעמים אפשר לשמוע את
פאקינג Movie Album שלה? היא הייתה צריכה לקרוא לזה "שירים
שרצחתי". לא שאני מבדיל איפה מתחיל או מסתיים שיר.
אם פיני לא יעיר אותי עם הפאטוס שלו, יש סיכוי טוב שאני אשן עד
סביבות עשר. בעשר אני בטוח אתעורר. פיונה של החתולים יוצאת
להאכיל את כל היללנים הקטנים של הבניין שלנו וככל הנראה של כל
ששת הבלוקים הקרובים. זה היה עובר בשקט אלמלא כל יום באותה שעה
סילביו של היונים היה יוצא לתת את פרורי לחם והשד יודע מה
לציפורים הכי מלוכלכות על הפלנטה. בחיי! כל השטויות האלה על
היונים שמביאות את השלום... בולשיט. מה שהן מביאות זה כינים
ומחלות. אני יודע, אי אפשר להישמע יותר פולני מזה, אבל אם פעם
אחת תתיישב לכם יונה על הראש, אתם תדעו אחר כך במשך שבועות על
מה אני מדבר...

הריב של סילביו ופיונה הוא די מובן מאליו. ברגע שהחתולים
מגיעים, היונים בורחות. זה כמובן עושה לסילביו בעיות עם מר
גורי, בעל הבית, כי החתולים הרי לא אוכלים את פרורי הלחם, אבל
מיליוני גדודים של נמלים וחרקים אחרים כן...
סילביו התחנן בפני מר גורי הרבה פעמים שייתן לו את המפתח לגג
של הבניין, אבל מיטל, הבת של מר גורי, שגרה בלי לשלם שכירות
בדירה הכי עליונה, הודיעה לאבא'לה שאם היא תראה יונים  על הגג
שלה, היא מייד קוראת לאלי, החבר שלה שהוא מדריך ירי, והוא
יוריד אותן אחת אחת עם רובה האוויר שלו.
הגברת פיונה לא הסכימה בכלל לשמוע את מה שיש לסילביו להגיד
כשהוא ביקש ממנה לשנות בחצי שעה את הזמן בו היא יוצאת להאכיל
את החתולים. היא טענה שהיא מאוד עסוקה ושדבר כזה לא ישמע בכלל,
ומי ידאג לחתולים המסכנים שכבר סומכים עליה שהיא תהיה שם בדיוק
בשעה הקבועה.
כמובן שכולם בבניין יודעים לגברת פיונה אין שום דבר אחר לעשות
עם הזמן שלה והיא פשוט חיה בשביל להאכיל את החתולים. פעם אחת
בריב ממש מכוער, סילביו אמר לה שאם היא הייתה מטפלת בנכדים שלה
כמו שהיא דואגת לחתולים, אולי הם היו באים לבקר אותה מדי פעם.


הגברת פיונה החליפה צבעים כמו זיקית פולניה ואמרה לו שהנכדים
שלה בכלל בחו"ל והיא במקומו לא הייתה מדברת כל-כך הרבה, כי עם
הריח שעולה ממנו אין פלא שאשתו עזבה אותו בשביל אמריקאי.
סילביו כל כך נעלב שהוא אפילו לא טרח לחזור על השקר הזה שכולם
בבניין שמעו ממנו על שאשתו שמתה מסרטן ושזה היה נורא עבורו.
במקום זה, הוא פשוט הסתכל על הגברת פיונה במבט מבשר רעות ונעלם
בחדר המדרגות.
לא שמענו מסילביו כמה ימים אחרי האירוע הזה, אבל במקום זה,
הגיעה ניידת פיקוח תברואה של העירייה לעשות ביקורת בבניין
שלנו, ומשום מה, היא הגיעה בדיוק בשעה עשר בבוקר כאשר הגברת
פיונה יצאה להאכיל את החתולים שלה.
הפקח רשם לגברת פיונה דו"ח והזהיר אותה מפני המחלות והסכנות
האחרות שנגרמות ע"י טיפוחם של חתולי רחוב. הוא גם אמר שאם
בפיקוח הבא ימצאו כל כך הרבה חתולים ליד הבניין, תשלח לכאן
ניידת שתאסוף אותם לצער בעלי חיים.
הגברת פיונה החווירה, כי כמו כולם, היא ידעה מה זה אומר
שהחתולים שלה "ילקחו" והיא הבטיחה שמעכשיו היא תעשה את זה
בצורה מסודרת ותאכיל רק את החתולים של הבניין. היא גם הבטיחה
לקחת אותם אל העירייה ולחסן אותם והכל... למעשה היא אמרה לפקח
את כל מה שהוא רצה לשמוע, אבל בינה לבינה היא רשמה עוד שורה
בפנקס החובות וההתחשבנויות עם סילביו.
בכל אופן, רשמה או לא רשמה, הגברת פיונה המשיכה לצאת להאכיל את
החתולים שלה בדיוק בעשר והריב עם סילביו נמשך בדיוק מאותו מקום
שעזבו אותו שניהם ביום שהוא שוב יצא החוצה מהדירה שלו, אחרי
הריב הגדול.

ציפי השמנה, השותפה של פיני ההומו, אמרה לי פעם על כוס קפה
שהיא חושבת שסילביו ופיונה בעצם לא שונאים אחד את השנייה כל כך
כמו שזה נראה. היא אומרת שהם מספקים לעצמם משהו לעשות
ושפנסיונרים גלמודים צריכים שתהיה להם מטרה בחיים, אפילו אם
היא זניחה כמו האכלת חיות רחוב או ריב עם השכן. אחר כך היא
הוסיפה קריצה רבת משמעות ואמרה שבסוף הם שניהם יעזבו את החיות
ויעברו לגור ביחד. "אתה עוד תראה", היא אמרה, "תקשיב לציפי,
לציפי יש רדר לדברים האלה. ציפי אף פעם לא טועה". מן החדר של
פיני עלה גיחוך רם שגרם לציפי לזקוף את גבותיה, אבל אני אמרתי
שאני מוכרח ללכת כי בדיוק פיני שם את "ברברה סטרייסנד האוסף
מברודווי" ופחדתי שהוא יכריח אותי להקשיב לזה שוב, אחרי הפעם
ההיא שמתוך נימוס אמרתי שלא אכפת לי.
אם רק הייתי יכול לקבל את השעתיים האלה מחיי בחזרה... אתם בטח
אומרים לעצמכם עכשיו, מה אני מגזים, אף אלבום של ברברה לא נמשך
שעתיים, אבל תנסו לעצור לפני ואחרי כל שיר ולקבל מפי מעריץ
מושבע כל פרט שיעלה על דעתכם וגם כאלה שלא, על השיר, הסצנה
שממנה הוא לקוח וכמה ברברה הייתה יכולה להיות נפלאה בתפקיד
הזה, רק שמעולם לא נתנו לה אותו. שויין.

המיטה התחילה לדפוק על הקיר. אלוהים, זה הזמן לשים איזה משהו
במערכת או להדליק את הטלביזיה.  אולי אני אשים את "אלה אלה" או
משהו שירמוז להם בדקות שיש שכנים בבניין והקיר לא דק ועמיד כמו
שהם חושבים...
ממש. רק יוני יבין את הדקויות האלה. או אלה... ביחד האי קיו של
שניהם מגיע לעשר, וגם זה עם סופרים את הזוג הציפורים המכוער
הזה שאלה מתעקשת לקרוא להם "ציפורי אהבה" אפילו שהם סתם תוכים.
אני יודע מה הן ציפורי אהבה.
טוב, לפחות הם עוזבים שבוע הבא. שמעתי שמר גורי פרסם מודעה
בעיתון, וגם על לוח המודעות של הבניין כתבו איזה משהו.
תראו, אני לא איזה מעריץ גדול של סיפורי ילדים, אבל מה הסיכוי
שיעבור לגור שם עכבר?