השיער שלי מגעיל. אני רוצה שיער כמו של איה. לאיה יש שיער
כל-כך יפה, חלק ורך, בדיוק כמו שאני רוצה. לשיער שלה יש אפילו
ריח כל-כך טוב שכל הבנים רצים אחריה כמו כלבים קטנים. אפילו
במסיבות היא עיצבה את השיער שלה בצורה פשוט... מושלמת! כולם
הסתכלו רק עליה לאורך כל המסיבה למרות שזאת הייתה המסיבה שלי.
אתמול, אני פשוט לא יכולתי להשתלט על זה יותר ופשוט גזרתי לה
את השיער שיהיה לי קצת שיער כמו שלה משלי. בהתחלה, היא לא שמה
לב שחסר לה חלק מהשיער אבל אחרי כמה דקות היא שמה לב. היא צעקה
ורצה מיד לשירותים. באתי אחריה. כשהגעתי ראיתי תא אחד נעול
ושמעתי קול בכי. התחלתי לדבר אליה ואמרתי לה שזאת אני זאת
שגזרתי לה את השיער שלה. היא יצאה מתא השירותים והחלה לצעוק
עליי ואמרה שהיא לא רוצה לראות או לשמוע ממני יותר לעולם. היא
יצאה בריצה מהשירותים והלכה מבית-ספר. כולם הסתכלו עליי
כשיצאתי מהשירותים והחלו להתלחשש בניהם. הרגשתי שכולם עכשיו
שונאים אותי אבל אז הגיעו החברות שלי והן החלו לשאול אותי מה
קרה לי ולמה רצתי אחריה לשירותים. אמרתי להם את הכל, והן היו
פשוט המומות. הן לא אמרו כלום ופשוט עזבו אותי ונעלמו בין כל
האנשים שהיו סביבי. הרגשתי בודדה. רצתי לאן שרק יכולתי. בסופו
של דבר הגעתי הביתה, בוכה ומבוישת. אמי שאלה אותי מה קרה לי
וגם אבי הצטרף אליה מאוחר יותר אבל פשוט לא יכולתי לענות,
הרגשתי פשוט אשמה. היום חברות שלי באו אליי ואמרו לי שההורים
שלהם לא מרשים להם להיות חברות שלי יותר כי הם מפחדים שאני
השתגעתי. אף-אחד מהשכבה לא דיבר איתי, פשוט חרם. הכי גרוע היה
כשהיועצת זימנה אותי אליה. היא התחילה לדבר על זה שהיא ממליצה
לי ללכת לפסיכיאטר או משהו דומה כדי שאני יוציא ממני את
אובססיית הגזירת שיער של אנשים אחרים.  כשהגעתי הביתה ההורים
שלי כבר ידעו מכל העניין, הם לא כעסו במיוחד אבל הם אמרו שיש
לי להיום פגישה עם הפסיכיאטר והם אמרו שזה רק לטובתי, ושאם זה
יקל עליי הם יעבירו אותי אפילו בית-ספר. אני חושבת שגזירת
השיער של איה הייתה הטעות הכי גדולה שעשיתי בכל החיים שלי. מאז
לא עבר הרבה זמן הרי כל זה קרה אתמול והיום. נראה לי שזה ירדוף
אותי לאורך כל החיים שלי: בבית-ספר, בתיכון, בצבא, בעבודה
ואפילו עם הילדים שיהיו לי. עכשיו, אני פשוט אצטרך לחיות את
הרגע, כמו שאומרים. אני רק מקווה שפסיכיאטר לא יחשוב שאני
משוגעת, רק שמישהו יבין אותי, ומה זה בעצם בשבילי השיער של
איה.