[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אבא קריר
/
דן המסכן מעולם לא זיין

מאז ומעולם היה דן בחור יסודי. בכל פרוייקט ששם עליו את ידיו
תמיד היה משקיע המון אנרגיה כדי שהתוצאה תהיה מדויקת כמה
שיותר. בתיכון הוציא רק מאיות, ולאחר שסיים את בחינת הבגרות
האחרונה שלו קיבל דן טלפון ממנהל בית הספר אשר שיבח אותו על
הישגיו.

בהיותו בחור הגיוני ומדויק, התקשה דן להבין את המין השני. במשך
כל כיתה י"ב ניסה להתחיל עם בחורות רבות, אך תמיד נחל כישלון.
עם סיום לימודיו, כאשר היו לרשותו שלושה חודשים שלמים עד
הגיוס, החליט דן להקדיש את כל זמנו לפיצוח החידה הנקראת
"אישה". הוא האמין שאם ישקיע את כל כוחו במציאת פתרון לאגוז
קשה זה, יצליח לביית אחת מהיצורים המוזרים הללו, ואף לאבד את
בתוליו לפני הגיוס.

את המחקר התחיל בספריה, בקריאת כל פיסת מידע שנכתבה אי פעם
בנושא כיבוש נשים ומיניות האדם. לאחר מכן צפה במאות סרטי
קולנוע רומנטיים, ובעשרות סרטי פורנו. אך כשניסה דן ליישם את
מה שלמד הוא ספג דחייה אחרי דחייה. מובס נואש ומדוכא, החליט דן
לגשת לחפש עצה אצל אביו.

באחד הערבים לאחר הארוחה התיישב דן ליד אביו ושפך בפניו את כל
בעיותיו. משסיים לספר את סיפורו הכואב, הביט דן באביו, ששתק
ובהה באוויר, כאדם שיש לו הרבה מה לומר, אך אינו יודע כיצד
להתחיל. לאחר זמן שנראה כנצח שבר סופסוף האב את השתיקה המייגעת
ואמר:
"אני מניח שכעת הגיעה השעה לגלות לך את הסוד שאני שומר כבר
כמעט 20 שנה. הכל התחיל כשהייתי נער בערך בגילך. גרתי בקיבוץ
והיינו שם חברה פתוחה מאוד. כל החברים שלי קיימו יחסי מין עם
הבנות ועם המתנדבות. כולם. אפילו הקטנים יותר. טוב, כולם פרט
לאחד... מסיבה לא מובנת, בכל פעם שפניתי לבחורה היא נרתעה ממני
כאילו הייתי מסריח נורא. אפילו כשארגנו החבר'ה אורגיה וכולם
שכבו עם כולם, אף אחת מהבנות לא הסכימה אפילו לגעת בי. נכנסתי
לדיכאון עמוק והתחלתי להסתגר בתוך עצמי. לא ידעתי איך לפתור את
הבעיה משום שלא ידעתי מהי הבעיה בכלל.
עכשיו, דן, אני עומד לספר לך משהו שקיוויתי לא לספר לאיש
מעולם. אתה מבין, כל כך קיוויתי שהבעיה שלי לא תועבר אליך
בתורשה. כל כך רציתי שהבן שלי לא יצטרך לעבור את כל מה שאני
עברתי.
לאחר אותה אורגיה שבה אף אחת לא נגעה בי התחלתי להתנתק מכולם.
הייתי מטייל הרבה בשדות, מתייסר על היותי שונה. באחד מטיולי
הארוכים עצרתי כדי לעשן ג'וינט ולפתע הבזיק במוחי רעיון גאוני.
כל מה שאני צריך לעשות על מנת להשכיב בחורה זה לסמם אותה.
בתקופה ההיא היו סמים בקיבוץ, אך אלו לא היו חזקים מספיק בשביל
לבטל את הקללה שרבצה עלי. לכן הקדשתי את השבועות הבאים ברקיחת
סמים חדשים, כל מיני תערובות של צמחים ותרופות. הרבה מאוד
ניסויים לא השפיעו על הבחורות כפי שרציתי. אך לבסוף, לאחר
עבודה מאומצת וקשה הכנתי מעין נוזל שקוף שנראה בדיוק כמו מים,
וכאשר ניסיתי אותו על אחת הבנות בקיבוץ, אותה נערה הסכימה לשכב
איתי (להפתעתי הרבה). לאחר ששכבנו לא הצלחתי להסתיר את אושרי
ואמרתי לה שאני אוהב אותה. נרדמנו מחובקים.
מה שהעיר אותי בבוקר שלמחרת היתה צרחה איומה של אותה נערה
מסכנה. מסתבר שהשפעת הסם נגמרה, ואותה נערה התעוררה לגלות שהיא
שוכבת עירומה ליד הדוחה המגעיל הזה. מייד לאחר שהיא ברחה
בצעקות רקחתי כמות גדולה של סם הזיונים שלי, ובחודשים הבאים
פשוט חגגתי כמו מטורף. לילה לילה, כל פעם עם מישהי אחרת.
לעיתים גם עם שתי בחורות. זה היה כל כך פשוט, כל מה שהייתי
צריך לעשות היה למזוג מנה של הסם הזה למשקה של הבחורה, והיא
היתה שלי ללילה. לאחר שחגגתי וביליתי במשך חודשים רבים, החלטתי
שהגיע הזמן להתמסד ולשאת אישה. בחרתי את אימא שלך מבין כל
הזיונים הרבים שהיו לי, וכמה שזה כאב לי, ועדיין כואב לי, דן
בני היקר והאהוב, נאצלתי, ואני עדיין נאלץ, לסמם את אימך ארבע
פעמים ביום. כל יום ב-20 השנים האחרונות אני מכניס לה את הסם
לשתייה ארבע פעמים. אני מקווה שתסלח לי".

דן מעולם לא ראה את אביו במצב כזה. תמיד האב היה חסון ובריא,
אך כעת ישב כפוף וכמעט שפרץ בבכי. דן חיבק את אביו חיבוק אוהב,
טפח על גבו ואמר: "נו אבא, בוא נפסיק לבכות כמו נקבות ותראה לי
איפה אתה מחזיק את השיקוי שלך. אני חרמן רצח".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ושוב פינתנו,
ארגנטינאי מארח
פילוסופים והוגי
דעות. והפעם,
איש אחד, מוכר
בקיוסק בפנימיה
שלא אזכיר את
שמה.

"בוא בוא תאכל.
לא השתנתי על
זה!

באמא שלי!"


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/3/04 7:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבא קריר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה