כבר כמה ימים שאני מסתובבת ושואלת את עצמי:
למה אתה בעצם - איתי?
נוחות או רגש, כיף או אהבה?
זאת השאלה שהכי מציקה...
אתה לא באמת מתאמץ או משקיע
מצד שני אתה רכושני
הפכתי לחפץ, זה העניין?
מה שחשוב לי - לך,
לא אכפת.
וכשאתה עצוב - האם א-ת-ה לבד?
אתה לא מדבר איתי, לא באמת
אז למה בעצם אתה משחק,
את משחק הביחד, הזוג שקיים.
לא מתאים? לא מתאים!
אל תהיה סתם.
אתה לא מתגעגע?!
אפילו קצת?
לפעמים...
אז למה אתה מתקשר פעם בכמה ימים?
ואפילו אחרי שלא ראית אותי שבועיים
אתה עדיין לא מפיג ערפל מן העיניים.
אז למה בעצם אתה לא לבד?
מפיג שעמום (זיון קבוע...) או מצור מן הפחד?
חלק ראשון - שק שינה במדבר
חלק שני - למה אתה איתי?
חלק שלישי - הוא והיא - חלל
חלק רביעי - אליך אני רוצה
| 