נחזור לימי כתה ט' הרחוקים אשר היו רוויים בהשתובבויות
למיניהן.
צמד הבנות ענבר ורותם נהגו להטיל את מוראן על בני הכתה בעזרת
הנשק החדיש שלהן - ה-ווג'י.
לאלו מכם שעדין לא נתקלו בתופעה הנ"ל, אסביר את פרוש הדבר -
ווג'י הינה פעולה ידנית אגרסיבית למדי, אשר מיועדת למתוח
ולפגום בתחתוניו של הקרבן.
שתי ידידותי, ענבר ורותם, בצעו התעללות זו בצורה בהמית
ומוגזמת.
הצמד-חמד סבל, ככל הנראה, ממתחים פנימיים לא מבוזבזים, ועל מנת
להתפרק ולהרגיע את עצמן, התנפלו ללא רחם על תלמידי הכתה
האומללים (חברינו לספסל הלימודים), בעוד הן מושכות ומותחות את
תחתוניהם של יקירינו ומסבות להם סבל רב.
לא פעם ולא פעמיים נפלתי קרבן למעלליהן האכזריים של שתי הבנות
נטולות הרחמים הללו, ובכל פעם מן הפעמים החרוטות בזכרוני,
ביקשתי בחן ובנעם מי יודע כמה פעמים שתרפינה הבנות ותנחנה לי
לנפשי  בשלב מאוחר יותר התפלאתי לגלות שגם קריאות הגנאי
הרוטנות לא הועילו.
וכך שוב ושוב הבעתי את יגוני אך לשווא.
לו רק ידעה ידידתי המשתובבת והמתפרעת שסופה יהיה רע ומר הייתה
מניחה לי לנפשי כבר מזמן.
אומץ ליבן של השתיים היה בלתי רגיל הן השתמשו בשיטת חזקות על
חלשות ויותר נכון השתיים נגד האחת.
לו רק היו יודעות כמה חזקה מסוגלת אני להיות כאשר חמתי עולה
על גדותיה וגועשת היו מתנדפות מקרבתי כרוח פרצים משתובבת.
זמן קצר עבר ועד מהרה זכתה ענבר לפעולת תגמול הולמת ובלתי
נשכחת.
יום בא וצמד החמדמדות שלנו התנפלו על הטרף הקל מכיתתנו, בזמן
שהן נאבקות בו בצורה אגרסיבית לנגד עייני הבנתי ששעת התגמול
הגיעה והייתה על סף התממשות.
ישבנה של ענבר היה מופנה לכווני ונח לו בסיטואציה מתחננת
למתיחה פרועה .
התחתון היקר ביצבץ לו מהג'ינס הכחלחל וקרא בשמי
"ענת בואי ומתחי אותי ללא רחם" ושוב "ענת אני מתחנן מתחי
אותי", כמובן שיצרי ההרס, נקם והשחתה שלי פעלו בצורה מוגברת
והתגברו על טוב ליבי.
נוסף לכך לא יכלתי להתעלם מן הדרישה והזעקה המצטלצלת באוזניי
ולכן ניגשתי במהירות רבה לבצע את המלאכה ...
כעת נלכד התחתון בידי ולענבר לא היה מוצא או מפלט אחזתי
בתחתון בכל חוסן ידי ומשכתי בחוזקה כשאני מפעילה אגרסיביות
ועוצמה בלתי מתוארת.
לא עברה שניה וענבר יקירתי פצחה בצווחות ומלמולים כעוסים אך
שום מילה מדבריה לא הייתה מובנת, ברגעים הללו השקעתי את מלוא
רוגזי במלאכת הנקם .
לא עברו שניות רבות עד שנשמע רעש קריעה מוכר ומורגש מין
קרחחחקקקרקק שכזה, ברגעים הללו הבנתי שמישהי היום חוזרת הביתה
עם חצי תחתון, חרף הרעש הבלתי ניתן להתעלמות המשכתי בשלי מושכת
ונאבקת בפיסת הבד האומללה שמאיימת להינתק מהתחתון עוד כשבריר
שניה.
רעש הקריעה הראשון לא הרתיע אותי או עורר בי שמץ של אנושיות
וכתגובה להשיג המרשים משכתי באגרסיביות יתרה על מנת לסיים את
המוטל עליי בצורה איכותית.
כעת באמת מצב של ענבר היה אובדני אני מושכת בכל כוחי בתחתוניה
והיא נאבקת ומצווחת לה לשווא.
ענבר טעתה לחשוב שמצבה היה אובדני ברגעים ההם כעת ענבר הייתה
שקועה בבוץ עמוק הרבה יותר.
כעת ניתן היה לתאר את מצבה של ענבר כאובדני.
לא איחר לבוא לו רעש הקריעה השני שהיה מעבר למורגש ומוכר הפעם
הוא עורר תשומת לב - ראשית כל הוא עורר גל צחוק גס ושנית עורר
בענבר תחושות שחוו מספר מחברי הכתה - השפלה והפתעה מוחלטת.
הפעם כבר הבנתי שהמלאכה נסתיימה והמשימה בוצעה בצורה מוצלחת
ואיכותית, אך יצר הנקם שעדיין השתולל בי אילץ אותי להמשיך
ולאחוז בתחתון היקר שכעת למעשה היה כבר חצי תחתון או יותר נכון
פיסת בד לבנה.
זינוקה הפראי של ענבר ניתק את ידי מהתחתון למחצה, כעת היה
ברור שלא רק חברי הכתה הבינו מה התרחש אלא גם ענבר.
התחתון ניתק ונשארה לה פרוסת תחתון מחוץ לג'ינס החמדמד.
בעוד ענבר מתרוממת הצלחתי ללכוד את הבעתה הזועמת של ענבר
ולפני שהספקתי להתנצל על המעשה המקסים.
שמעתי את המילים הבאות משתלשלות מפיה:
" ענת יא מפגרת קרעת לי את התחתונים".
וכך למדה יקירתנו מה היא השפלה!
עכשיו ענבר תוריד את התחתונים רק לעצמה.