לפבלו יש חתולה. היא לא חתולה רגילה, היא מיוחדת. היא מיוחדת
בכך שהיא סופר-חתולה.
קוראים לה שיה, כי היא הייתה אמורה להיוולד כ"שי", אבל התברר
מאוחר יותר שנפלה טעות קטנה.
הצבע שלה הוא לבן ואפור, ולחליפה שלה יש צבע כתום וסגול. כשהיא
עפה לה באוויר בחיפוש אחר סכנות ואסונות, הזנב שלה משמש כמכוון
שמראה לה את כיוון הרוח, טמפרטורת האוויר, היכן הצפון ומתי
מוגשת הארוחה הבאה.
האף הקטן שלה משמש לרחרוח אחר נזילות מסוכנות, דליפות מיוחדות
וחיפוש אחר המקום המושלם להפרשת צרכים.

בהתחלה לא חשדתי בכלום, כי תמיד כשהייתי בא לביקור אז היא ישנה
או שהיא הסתכלה עלי במבט רצחני מפחיד. החלטתי לשמור מרחק ממנה,
כי הבנתי שיש בה משהו מוזר כשהיא ערה.
יום אחד, כשהייתי באמצע שיעור נהיגה, היא החליטה לחצות את
הכביש, ואני כמעט פגעתי בה. מיד זיהיתי שזאת היא לפי החליפה
הכתומה-סגולה שלה, כי אני לא מכיר עוד חתולת פלא עם חליפה
שכזאת. היה לה מזל שהיא הספיקה לעצור את הרכב עם כוח המחשבה
שלה לפני שהוא פגע בה.
כשסיפרתי על כך לפבלו, הוא לא האמין לי ואמר שזה לא יכול
להיות, כי באותו זמן היא הייתה במיטתו, מתחת לשמיכה, ישנה בזמן
שהוא שיחק במחשב. זה לא נראה לי הגיוני.

בפעם האחרונה שהייתי אצל פבלו בבית, ראיתי משהו מוזר מבצבץ
מתוך הארון. התקרבתי וראיתי שזה זנב חתול סינתטי. אז ירד לי
האסימון והבנתי ששיה חכמה מדי בשביל אנשים פשוטים כמונו, והיא
הצליחה להערים על כולם. כשפבלו הלך למטבח כדי להביא לנו שתייה
קרה, התנפלתי על שיה, שהייתה על מיטתו של פבלו, ולחשתי לה
באוזן הפלאים שלה שאני יודע את הסוד שלה. היא אמרה לי שאם אני
אספר למישהו על זה היא תצטרך להרוג אותי, כי אסור שאף אחד ידע
על כוחותיה הסודיים, אחרת יגרשו אותה בחזרה לארגנטינה. הסכמתי
מהחשש לחיי, ומאז אני רק מחייך אליה מן כזה חיוך של "אני יודע
מה עשית בקיץ האחרון".