עדיין לליאור...
ויש לה ריח של דשא
וטעם של ים
ורואים: היא לא מכאן
- אבל גם לא ממש משם;
ומעומק המבט
המרוחק, המבועת
אפשר להבין בנקל:
היא יודעת לתת המון אהבה
אבל לא מוכנה לקבל
ויש לה קסם בלב
ואת הים בעיניים
וכבר בקושי מבדילה
בין אפור לבין שמיים
וכל העצב שבעולם
בחיוך כמעט מושלם
שיודע שצריך
להחזיק ולהמשיך
אבל לא ממש יודע
איך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.