אף פעם לא יודעת איך לפתוח אמירות!
היו לי היום רגעים של שקט של התבוננות פנימית של  מחשבות שלא
נתתי עליהן את הדעת כבר הרבה מאוד זמן, בחרתי בדרך כזו או אחרת
לא להתמודד איתן  -  לדחות.
נזכרתי בכל השיחות שלנו, בכל השתיקות שלך שאמרו לי כל כך הרבה
שהעבירו לי מסרים שבעצם ידעתי בעצמי ולא הבאתי אותם לתודעתי.
התגעגעתי אליך מאוד היום, לשיחות שלנו לחום שאתה מכניס לתוכם
והאמן לי יקירי זוהי לא קלישאה, זו בהחלט הייתה הרגשה אמיתית
שנבחנה במהלך היום שוב ושוב.
אני יודעת שאת המילים האלו קרוב לודאי  שלא תקרא  לעולם אבל גם
אז זה לא מאוחר מידי להגיד לך כמה התגעגעתי.
אני חושבת בלבי על דברים שיקרו לי בעתיד וחושבת לעצמי על כמה
מתוכם אוכל להשפיע ועל כמה מתוכם אוכל לשלוט.
מוצאת את עצמי מתבוננת פנימה ושואלת מניין הגיעה האובססיה הזו
לשלוט, להיות מסוגלת לתכנן ולבצע הכל, לא מוצאת את התשובות!
אני אף פעם לא מוצאת את התשובות בסיבוב ראשון .
חושבת לעצמי היכן אתה עכשיו? מה עובר לך בראש האם גם כשאתה לא
משוחח איתי אתה חושב על השיחות שלנו או שזו סתם אפיזודה
שהתאימה לרגעים שהינו משוחחים.
אתה חסר לי... השיחות אתך חשובות לי מאוד! אני רוצה שתדע זאת
כי בקרוב תהיה רחוק כל כך, יפריד בנינו ים....  !
אמשיך ואכתוב ככה אני מתגעגעת פחות.