ניו ציון

שארית הפליטה של העם היהודי נסעה אל מחוץ לכדור הארץ .  אחרי
שהטרור גבר וגם כדור הארץ זוהם ללא תקנה, החליטו האנשים להקים
מושבות בחלל . אחת מהמושבות האלה נקראה ניו ציון . היא שכנה
בכוכב אפטרוס וזה סיפורה.

התמנון

ספינות החלל שלהם היו ענקיות. הם כיסו את שתי השמשות וגרמו
לחושך על פני כוכב הלכת. מפקד צבא תמנון היה יצור ענקי. הוא
לבש מדים עם מדליות שהעידו על כיבושיו הרבים. הוא אהב לכבוש
כוכבי לכת בשביל נשיא האימפריה שלו, וגם הפעם הוא לא יוותר.
כוכב הלכת אפטרוס יכנע ויפול לידיו כמו כלום. הוא ציווה לפתוח
את הפתחים שהכילו את הטילים רבי העוצמה שחיכו רק לרגע הזה.
הטילים נורו בשאגה מצמררת לעבר מושבת החלל והתפוצצו בקול נפץ
אדיר.
ליאור, ראש מושבת החלל, התעורר לקול רעש מוזר. הוא לא ידע
בהתחלה להגדיר אותו אך לאחר מכן הוא שמע את קולו של המחשב:
"מותק, מתקיפים את הכוכב"!
ליאור בנה את המחשב הזה כך שהוא יהיה כמו הנערה שהוא עזב בכדור
הארץ, כך הוא לא ישכח אותה לעולם. אומנם לא היה לזה גוף של
נערה אבל לקול שלו ולדיבורים היו גם היו. ליאור לבש את בגדי
המלכות שלו ויצא אל מחוץ לארמונו. ההרס והחורבות סיפרו לו
שהיתה התקפה. הם גם הזכירו לו את ימי ילדותו בימי מלחמת העולם
השלישית. לא יתכן, כך חשב, המוסלמים לא יכולים לבוא לפה,
המועצה אסרה זאת עליהם. לפתע הוא ראה את עוזרו רץ אליו. פניו
היו חיוורים, והוא בקושי דיבר.
"הם קוראים לעצמם תמנון. יצרתי קשר עם המפקד שלהם, הם קוראים
לנו להיכנע. אם ניכנע, נישאר בחיים."
ליאור התלבט ואחר כך ציווה: "אמור להם שאנחנו נכנעים. אל
תדאג," אמר לאחר שראה את פרצופו של עוזרו, "יום יבוא ונשתחרר
מהם."

דב

דב התעורר משנתו העמוקה. המיטה הכאיבה לכל עצמותיו, אבל זה מה
שיש. הוא וחבריו הסתתרו במערה אפלה זה שנים ויצאו להילחם נגד
צבא תמנון, אבל הצבא הזה היה רב מדי וגם חמוש מדי.
אומנם הם הצליחו להכות בו בכמה מקומות אבל תמנון נשאר על פני
הכוכב. הם הרי לא יפרדו ממנו בקלות.
האוכל אזל להם במהירות, הם לא יכלו לבקש מתושבי הכוכב מזון
מפחד שיש ביניהם שטינקרים של האויב. הם גם לא יכלו לצאת מהמערה
כי מטוסים קטנים בעלי קרני לייזר סרקו את המקום. בקיצור,הם היו
מחתרת נואשת, אבל העם היהודי אף פעם לא מתייאש, תמיד הוא מוצא
פיתרון וכך קרה שבאותו יום בשעה שדב התעורר הוא חש שמשהו יקרה
היום. מין הרגשה כזו כאילו אתה מנבא את העתיד.
הוא הזדרז ללכת לחדר הישיבות. החדר היה אפלולי כמו שאר המערה,
רק אור חיוור דלק בו וכיסאות שידעו ימים טובים יותר הזכירו שזה
חדר ישיבות. הדיבורים נסבו על המטרה הבאה. דב טען שיש לתקוף
מחנה גדול שלהם כדי שהם יבינו שאין להם ביטחון בכוכב. אחרים
הציעו להרוס את בניין הממשל. דב התנגד לזה משני טעמים:
א. אין לנו כלי נשק לתקוף אותו.
ב. אם נתקוף אותו יבוא מושל חדש ויותר מתוחכם.
בסוף הם החליטו ללכת על המחנה ואם לא יהיו תוצאות לשביעות
רצונם הם ילכו על בניין הממשל.
המחנה הצבאי היה גדול מאוד. הוא נשמר על ידי כמה אנשי תמנון
ששמרו עליו מכל משמר. כל אחד שמר על גיזרה אחרת. הם יצאו בלילה
שבין השמש הראשונה לשניה. דב זחל בשקט לעבר אחד השומרים.
תפקידו היה להתנפל עליו ולחנוק אותו. השומר הסתובב כשגבו אליו
ואז הוא התנפל עליו, חנק אותו עד שהוא איבד את ההכרה, ונפל על
הרצפה דומם.
"נוח בשלום." הפטיר לעברו. "כשתתעורר המחנה כבר יהיה הרוס."
שאר השומרים נפלו בידי חבריו. הם הצמידו את חומרי הנפץ הקטנים
אך היעילים ברחבי המחנה. כשתעלה השמש השניה ההתפוצצות תזעזע את
המחנה. הם חזרו למערה האפילה כשהם לא בטוחים אם זה יניב פרי.
ההתפוצצות האדירה זעזעה את המחנה והרסה כלי נשק חדישים. מושל
תמנון הכריז שהוא ירדוף אחרי מבצעי המעשה והוא ילכוד אותם. דב
וחבריו הבינו שמעשה זה נחל כישלון מוחלט. זה לא השפיע כהוא זה
על תמנון, אלו נשארו בכוכב ועוד נוספו אליהם רבים.

הזר

לפני שהכוכב נכבש הוקם בית מקדש בניו ציון. ליאור ציווה על זה
כדי שלא תאבד יהדותם של אנשים. כך לא יאמרו אנשים: אתם לא
יהודים.
בית המקדש היה מפואר והיו בו כוהנים שנבחרו במיוחד כדי להיות
בו שלושים שעות ביממה. מזונם היה מהמעשר שהביאו להם העם בחגים
וגם מתרומות.  לא היה להם כלי נשק ולכן הם נכנעו ראשונים ונפלו
בשבי תמנון. לכן בית המקדש נשאר בשלמותו ולא נשרף כמו בפעמיים
הקודמות בכדור הארץ.  הוא נשאר בשלמותו אך ריק, אבל היה בו חדר
סודי שנשאר נעול ואף אחד לא ידע מה יש בתוכו עד עתה.
הזר שהופיע ליד דב נראה כמו כהן. הוא היה אומנם שקוף כמו
הולגרמה אבל דב ידע שזו לא הולגרמה. דב ישן במיטה כשהוא
הופיע.
הוא שאל אותו ברעד קל: "מי אתה"?
הזר ענה לו: "זה לא חשוב מי אני, אם אתה רוצה להביס את תמנון
קום ובוא אחרי"!  דב ציית לו כי הוא הרגיש שהזר הזה היה משהו
לא אנושי. הוא היה מין מלאך.
הם נכנסו דרך הדלת הנעולה לתוך בית המקדש. דב ראה שאנשי תמנון
לא נגעו בו. הזר הוליך אותו לעבר דלת נעולה אחרת. הם עברו דרכה
ואז הוא ראה זאת. זה היה חפץ עגול, זוהר, הוא נראה כחי. הזר
אמר: "ליאור השאיר זאת כאן. הוא מחכה לכם שנים, עתה הגיע הזמן,
אם תוציא אותו מהמקדש."
דב לא ידע מה עושה החפץ המסתורי והזר גם לא טרח להסביר.

החפץ המסתורי

אחרי שהחפץ הוצא מתוך המקדש הוא התחיל להאיר באור מסנוור. תוך
כמה דקות הושמד כל האויב תמנון ונמחה מעל פני האדמה. אנשי
תמנון ניסו להשמיד את החפץ, ירו עליו טילים, פצצות, אבל הוא לא
נפגע כלל.
לבסוף, כשלא היה עוד אויב אחד, החפץ הסתובב כמה שניות ומתוכו
בקע קול: "זוהי מתנתי לכם, בני העם היהודי, מליאור. עבדתי על
זה בכדור הארץ שנים על שנים, זה פיתוח נשק סודי וחד פעמי שאיש
לא המציא עוד עד כה וגם לא ימציא עוד." ברגע זה ההקלטה הסתיימה
והכדור התפוצץ. מושבת החלל היהודית נותרה חופשיה מהאויב האכזרי
תמנון.