אבא,
עשרות נשאו הספדים,
עשרות אנשים נותרו המומים,
עשרות חברים, עשרות אוהבים
עמדו המומים, כואבים, חריכים
כרעם ביום בהיר,
לו רק היית יותר זהיר...
איך אפשר לחיות עם הכאב?
איך חיים עם המועקה שבלב?
חיסרון כזה משמעותי, כזה גדול,
בא להסתגר, להינעל מבפנים,
לנתק מגעים,
רק לפני רגע היית קיים
ולי תמיד נדמה, ואני מחכה
שהדלת תיפתח כרגיל כבכול שישי,
תעמוד זקוף בפתח,
קופצני, חייכני, מאושר...
רוצה לצרוח - אבא!!
משתדלת לשכוח איך זה קרה.
משתדלת, באמת משתדלת נורא.
אבא,
כאילו ידעת מראש-סיימת הכול...
בעיניי תהיה תמיד מודל לאדם גדול,
על אובדנך לא הצלחתי להתגבר
אבא... איך הלכת לי ככה?!
זה נכתב לאחר כמעט 9 שנים מאז פטירתו.
הוא היה הדבר הכי חשוב לי בחיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.