תמיד הבטחת לי שנהיה ביחד.
תמיד הבטחת לי שכשאחוש צורך תהיה שם איתי.
הכרתי אותך בכיתה, והתאהבתי בך ללא תקנה. היינו ידידים כל כך
טובים
והתאהבתי בך אחרי תקופה כה ארוכה של חברות כה פשוטה, כה כנה.
היינו מבלים יחד שעות בדיבורים, בסיפורים, בחויות ותחושות,
והיית אומר "אני לא יכול בלעדיך..."
אחרי הטיול השנתי האחרון ביחד זה קרה, זה היה כל כך ברור
לכולם
נהיינו חברים, WOW זאת ההרגשה הכי כיפית בעולם, 10 חודשים של
אושר עצום, גורד שחקים. 10 חודשים של הרגשה מופלאה... כאילו
חייתי באגדה.
היינו החברים הכי טובים (כנראה שיותר מידי...) שכחנו מכולם
ותמיד אמרנו שאנחנו לא צריכים אף אחד, אתה בשבילי ואני
בשבילך...
לנצח!
לא חשבו שנחזיק מעמד כל כך הרבה זמן, אמרו לי "את תמימה והוא
יפגע בך, הוא לא אוהב אותך" ולא האמנתי... האמנתי רק לך, היית
הכול בשבילי, היית כל מה שאני ראיתי, היו סכסוכים וחיכוכים,
שמעתי פה ושם גם על בגידות אבל אף אחד לא היה משכנע מספיק.
אהבתי אותך, רק אלוהים עד לכמה שאני אהבתי אותך כמו שלא אהבתי
אף אחד אחר בחיים, הכול הייתי מוכנה לעשות למענך:
שכבתי איתך!
פשוט וקצר שכבתי איתך והרי זאת אני!
הייתי בטוחה שזה יקרה רק אחרי שאתחתן וכלום חשבו כמוני,
אבל בכל זאת שכבתי איתך כי הייתי בטוחה שאתה האחד, חשבתי שזהו,
שמצאתי את  אהבתי הגדולה (ואולי בעצם מבחינתי זה עדין
נכון...)
ואז זה קרה... כנראה בכל זאת הייתי ילדה וכנראה בכל זאת הייתי
תמימה
נפרדנו
אני לא זוכרת אפילו מי יזם ואיך בידיוק הכול קרה אבל אני זוכרת
במיוחד שהקנאה הרסה!
פגעת בי, שברת לי את הלב למיליון חלקים והוא עדין לא התאחה
וספק אם הוא יתאחה לעולם.
פגעת בי, כי בך זה לא פגע בכלל, הבלגת על זה, המשכת הלאה,
בלעדי.
אחרי שבוע כבר חבקת חברה חדשה... ואתם עדין יחד. חצי שנה
עברה.
ואני עדיו מחכה לחיבוקים, לנשיקות, לריח הממכר, מחכה ללילות
שלמים יחד, לצחוק המתגלגל, למגע הגוף, לקנאה, לריבים
המטומטמים, חצי שנה עברה... ואני עדין מחכה רק לך!
מה עם כול ההבטחות? מה עם ה"נצח"?
לא משנה את מי הכיר וכמה שהוא יהיה מושלם והכי מתאים לי מכולם
ולא משנה כמה שהוא יאהב וינסה לשבור את המעגל הזה סביבך אני לא
אתאהב...
ליבי שייך רק לך...
                 
                                את מכתב זה אני מקדישה
לראשון והאחרון
                                               ששבר לי את
הלב