ארבעה חתכים
יפים, מדממים
נוזל הדם על זרועה
חיוך של סיפוק על פרצופה

מחטאה את המקום
חובשת בזהירות
מושכת שרוולי חולצתה
מסתירה זרועותיה

אף בקיץ
היא עם חולצה ארוכה
הילדה הזו
אף פעם לא שמחה

עוד כאב ועוד פגיעה
הם מסומנים על זרועותיה
עוד פיסה, ועוד פיסה
נקרעים ליבה ורגשותיה

והדם ממשיך לזרום
מסמל כאב אבוד
והלב, ממשיך לכאוב
הוא מרגיש, כל כך לכוד

חתך ועוד חתך
הם מדממים לאיטם
חתך ועוד חתך
אין עוצר מבעדם

היא יודעת
אין תקווה
כולם יודעים
זו ילדה אבודה

היא נולדה לסבול
ונועדה לכאוב
לספוג במקום כולם,
את מה שהם אינם

היא יודעת את האמת
ומכירה את העולם
היא רק ילדה קטנה
ילדה, שכבר התייאשה

ארבעה פסים אדומים על זרועותיה
ארבע צלקות, נחרתו בנפשה
כל חתך מסמל כאב
כל כאב, סומל בחתך

יודעת מה משמעות התקווה
חשה, כי פשוט אין לה אותה
האהבה, לא לה נועדה
הילדה הזו, תמות בודדה

וכך היא יושבת וכותבת
זרועותיה מדממות לעד
והעולם כולו יודע
הילדה הזו, תגווע בדד

מצאה לאהבה
כאיש מהלך במדבר
היא הוזה שיש תקווה
בקרוב תפקח עיניה לעולם מר

וכך זה נמשך, עד כלות הימים
ילדה יפה יושבת לבדה
בוכה את ליבה, עיניה, נפשה
והעולם עומד מנגד, מסרב להאמין
והעולם עומד מנגד, צופה בה זועקת
והעולם יעמוד מנגד, כי הילדה הזו
לנצח בודדה