כשחוזר הכאב הוא מכה
כשהוא מכה אתה חוטא
ואתה יודע שאין עוד ישועה
כי עוד נבואה
צצה לה צומחת כמו דשא,
בוקעת והולכת וגוועת עם הזמן,
אומרת שאתה גווע עימה
ואכן אתה יודע שאין הצדק עמך
אלא איתה - עם מות האהבה.

השקט שלך, שלך הוא ורק שלך
שסוף כל סוף הנך אומר
נפטרתי מכל רעש אחר
מכל צחוק וכל דמעה
מכל כאב וכל שמחה
מכל ילד וכל ילדה
מכל תמונה - צבעונית או שחורה לבנה
שזורים זכרונות לבך
לעד בשקט הדל המלווה אותך
כאשר באשר הינך אתה יודע - תדע
אין כל נבואה אין כל אגדה
אין כל זריחה מעבר לאותה גבעה
ורק שקיעה - כסוה תכסה אותך
תעוור מאור לבך, תסובב את ראשך
תחריש את זכר המגע
וצלם האנוש, אשר אולי עוד יוותר בך
לשווא תשנס מותניים,
לעד תטעה בינות שמש בין-ערביים
וירח קטנטן מדריכך היחיד
עמוד העשן - אש התמיד
אותך כעוור מוליך, מדריך, מביך
בארץ דרקונים, מפלצות,
אולם אין פה נסיכות.
נסיכה אחת תהה בצרור משוקץ של זכרונך
אכן הנך זוכר כן, כי הצדק אינו עמך
אלא איתה - עם מות האהבה.