"הירשל'ה", קראה אמא, "הביתה!". עיניו הקטנות של הנער אורו
לקולה של אמא האוהבת, אך גם עצבו מעט על שצריך הוא להפסיק את
משחקו עם חבריו היקרים. "אבל הם ישחקו עוד בלי אני", חשב,
"אולי מחר הם לא ישתפו אותי גם...". שלושה אגוזים הרוויח היום,
והילדים קצת כעסו עליו בגלל זה. הוא ישב עם האגוזים קצת לבד,
ושיחק לבד בסביבון שלו, רק קצת...
איזה חיבוק גדול נתנה לו אמא. כשרץ מהר מהר הבייתה, ושערו
הבהיר מתנופף ברוח, ראה את את זרועותיה המושטות של אמו
ו-אהההההה, איזה חיבוק.
"מתוק שלי, מה יש לך ביד?", שאלה אמא.
"אמא, הרווחתי אגוזים! ניצחתי אותם!". -"וואו!", קראה אמא,
"מתוק שלי, מה הייתי עושה בלעדיך...  בוא, נכנס מחמדי".
כשידה של אמא מלטפת את שערו הדליל קמעה בהכנסם הביתה, שאל
הילד: "אמא, מה זה מחמדי?". אמא חייכה והילד הבין.
היום בערב יבוא אבא, ידע, וא יקח אותי על הידיים ונדליק ביחד
את נרות חנוכה. כמה אהב הירשל'ה את כל משפחתו ששרה ביחד
'א-א-מן'. כמה אהב את החג הזה, והסופגניות שתמיד ממלאות את
חולצתו בריבה מתוקה...



הסיפור נכתב בהפסקות וחלקים, והחלטתי שפשוט בא לי לפרסמו בלי
להמשיכו