בוקר. היא פוקחת עיניים ורואה בוקר. איך הוא כבר הגיע,
כשהעיניים נעצמו היה עדיין לילה. מוזר.
ואז היא נזכרת שבוקר ומה זה אומר.
ושוב חושבת, כמו בכל בוקר, למה לקום.
ושוב, כמו בכל בוקר, אין שום סיבה.
ושוב נזכרת שבוקר וצריך לקום.
ושוב כמו בכל בוקר היא קמה, למרות שעדיין לא מצאה סיבה.
עובר היום.
לילה. קצת לפני שהיא נותנת לעיניים שלה להיעצם היא חושבת,
ומבטיחה שבבוקר הבא היא לא תקום עד שהיא תמצא סיבה, וגם שאם
היא לא תמצא סיבה, אז זהן אין טעם יותר- המחשבות ממשיכות
והעיניים נעצמות.
בוקר. היא פוקחת עיניים ורואה בוקר. איך הוא כבר הגיע
כשהעיניים נעצמו היה עדיין לילה. מוזר.
ואז היא נזכרת שבוקר ומה זה אומר.
ושוב חושבת, כמו בכל בוקר, למה לקום.
ושוב, כמו בכל בוקר, אין שום סיבה.
ושוב נזכרת שבוקר וצריך לקום.
ושוב כמו בכל בוקר היא קמה, למרות שעדיין לא מצאה סיבה.
עובר היום.
לילה. קצת לפני שהיא נותנת לעיניים שלה להיעצם היא חושבת,
ומבטיחה והפעם באמת שבבוקר הבא היא לא תקום עד שהיא תמצא סיבה.
וגם שאם היא לא תמצא סיבה, והפעם באמת, אז זהו אין טעם יותר-
המחשבות ממשיכות והעיניים נעצמות.
בוקר. היא פוקחת עיניים ורואה בוקר. איך הוא כבר הגיע.
כשהעיניים נעצמו היה עדיין לילה. מוזר.
ואז היא נזכרת שבוקר ומה זה אומר.
ושוב חושבת, והפעם כבר לא כמו בכל בוקר, למה לקום.
והפעם, כבר לא כמו בכל בוקר,היא מוצאת סיבה - היא מגלה שהתמכרה
לשיגרה הזו.
ודווקא בבוקר היחידי שמצאה סיבה, דווקא אז אין טעם יותר.
עובר היום, אבל היא כבר לא שם. דווקא ביום היחידי שמצאה סיבה.