נאנו תומר / עיניים מדברות |
חיוורון וכחלון אל עבר הקומה האחרונה
כבדה את לי כל כך
אין עומק בעינייך
האור כבה.
אפשר היה לשמוע
את הבוקר המגיח מתוך חשיכה נצחית
מדרגה אחר מדרגה
אני עולה
גופך רפוי
ואני סוחבת איתי
אותי
ואותך.
האם לנצח נדבר כאב?
באם יתממש השקט, אני תוהה
סוף לחשיכה?
שנים אחרונות
ספורות בשיכחה
שנים אחרונות
מה עוד נותר לי...
כמה מדרגות אחרונות
ואני שם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|