זה לא שהנשיקה הזאת תשנה אותי לכאן או לכאן
הייתי כלום גם כשהתחיל האוויר ונגמר הזמן
הייתי ריקה, חתכים חתכים, שמלות יפייפיות
מגפיים וגביוני רשת
כשהשמש עלתה הצלחנו לבנות שאיפות
כשילדים נפלו מצוקים התקפלתי בתוך עצמי
אף פעם לא הלכתי על קצה של צוק, לא ניסיתי לעוף
אין לי אומץ לאהבת אמת, אין לי כח לאחת כזאת
של שקר
זה לא שבחור כזה או אחר יגרום לי להרגיש טובה יותר
עם עצמי או עם מעשים וכוונות, מילים נוזלים לתוך רעיונות
קלים מהרגע ששתו, זולים כשהעתיד רחוק
בעיקר בדקות האחרונות
ועכשיו אזלתי מהמלאי. הסתפקתי בעצמי במקום לבקש
כל דבר אחר בכל מקום אחר, או להתאהב,
אולי להסתכל על השמיים ולא להבחין ששום דבר לא משתקף
אף איש אינו משתף, כל העצב הזה מתעייף
לבד
ביני לבין עצמי
הבטיחו לי שהשמש הזאת מחזיקה מעמד
(סוף דצמבר אפס שלוש) |
