אתה, שבגללך או למענך, בכדי,
התחלתי להרהר ב'אני' שלי
ולמצוא את עצמי...
אתה, שלימדת אותי לומר "סליחה"
כאשר מאחורי המילה גם כוונה מלאה
ולא רק כדי לזכות בנשיקה...
אתה, שלימדת אותי מה זו אהבה
בלי שמץ של אנוכיות בצידה,
ולא רק כדי לזכות בנשיקה...
אתה, שכל יום הנני אומרת לו "תודה"
בזכות שיש לי אותך,
אף כי רחוק בשביל נשיקה...
אתה, שבגללך מעלה חיוך על פניי,
בכל עת ששמך עולה על שפתותיי
ודמעות חונקות גרוני מגעגועיי...
אתה, שאותך אני מעריצה את החיים
עם שאיפות ואהבות ללא מיצרים
אף כי בינינו אוקיאנוסים מפרידים...
אתה, שהגשמת לי החלום
להיות לך אם טובה וראויה לאורך דור
וגם חברה נאמנה עם נפש צעירה כזו...
אתה, שאני מביטה בך כיום
ואני, שרואה את עצמי במסע לאחור,
כה דומים זה לזו...
27/06/03
מוקדש לאמיר שלי. |
