1

היא חשה שמשהו לא כשורה. דלת ביתה היתה פתוחה לרווחה.
'לא יכול להיות ששכחתי לנעול את הדלת', חשבה נופר.
מאז שעברה לעיר הגדולה מהקיבוץ בצפון, היא הקפידה לנעול את דלת
הבית וטרחה לוודא שאכן הדלת סגורה ונעולה. אפילו כאשר הלכה
לזרוק את האשפה או לקחת כוס חלב מהשכנה שהתגוררה קומה מתחת.
נופר ידעה שמשהו לא כשורה. למרות זאת, היא היתה משוכנעת שהפורץ
או הפורצים שפלשו לדירתה, ודאי נעלמו להם מזמן, אחרי שגנבו כל
מה שרצו.
נופר נכנסה פנימה וסגרה את דלת ביתה. לאחר שחלפה על פני
המסדרון שהוביל לסלון, הוא הלם בה באגרופו.
הגבר החסון עמד בסוף המסדרון, מסתתר מאחורי הקיר. הוא היה שם
למעלה משעתיים, מחכה בסבלנות לרגע המתאים, לרגע שהיא תגיע.
פניה היפות נחבטו בקיר הלבן שכוסה כתמי דם קטנים. שלוש משיניה
נשברו, ושפתיה נחתכו והחלו לדמם. היא נפלה על הרצפה, שרויה
בחצי הכרה.
הוא תפס את נופר בשערה, גורר אותה לחדר-השינה. היא הרגישה את
הכאב, אך לא יכלה להתנגד או לעשות מאומה. היא נגררה בכאבים
עזים למיטה הרחבה בחדר השינה שלה. את קירות החדר עיטרו תמונות
של טבע דומם. פרחים בשלל צבעים באגרטל חרסינה. אגם שליו עם
עצים ירוקים וגבוהים. בפינה, ליד החלון היה מדף ספרים, וניתן
היה לראות את ספריו של אלון כהן, וביניהם היה ספרו האחרון.
נופר נאנחה, היא התחילה להתעשת, אך לא היה בכוחה לגבור עליו.
הוא עזב את שיערה הארוך, הכניס יד לכיסו והוציא תער. כזה המשמש
ספרים ומעצבי שיער בסוף התספורת, כאשר יש צורך להוריד שיער
מיותר. הוא פתח את התער החד והתקרב אליה.
נופר פקחה את עיניה. היא הביטה לעברו באימה, בזמן שראתה את
התער מתקרב לעבר פניה הנפוחות. הוא התבונן בעיניה היפות וחש
כיצד איבר מינו מתרומם לו. חיוך ממזרי הופיע על פניו. הוא הולך
לבצע את זממו.
"אם תעיזי לצרוח, אני חותך על המקום."
נופר שתקה, הכאב והפחד שיתקו אותה עד לנקודה שבה היא לא יכלה
לצעוק לעזרה, אפילו אם רצתה. למרות זאת היא ניסתה לומר דבר מה,
אם לא לדבר אז לפחות ללחוש.
"בבקשה, אל תאנוס אותי", אמרה חרישית.
"אמרתי לך לסתום את הפה. אל תנסי אותי", אמר בכעס.
הוא פשט את מכנסיו, חושף איבר מין רחב מימדים. איבר מינו היה
ארוך ועבה. חלומה הרטוב של כל אשה. הוא תפס בחוזקה את ראשה
בשתי ידיו ודחף את איבר מינו לתוך פיה החושני. דוחף עמוק ככל
שאפשר. נופר לא יכלה לנשום חופשי וכמעט ונחנקה ממעשיו
החולניים. הוא התענג על הרגע המדהים, מרגיש את איבר מינו הקשה,
חודר שוב ושוב לתוך פיה החם והרטוב. הוא החדיר אותו עמוק, שוב
ושוב, גורם לנופר האומללה להוזיל ריר בכמות לא מבוטלת. הוא
המשיך עד שגמר, משפריץ כמות אדירה של זרע לתוך פיה ולתוך
גרונה. לאחר שסיים הוציא את איבר מינו בזהירות, בעוד שמפיה נזל
רוק ונוזל זרע, מתערבבים זה בזה, ויוצרים שלולית רחבה על הסדין
הנקי. המחזה הלא מרהיב עורר בחילה עזה בקרבה של נופר. היא
הקיאה את ארוחתה האחרונה, מוסיפה עוד שלל צבעים לתערובת המוזרה
שהיתה על המיטה.
הוא תפס אותה בשערה, מטה את ראשה אחורה, חושף את צווארה הענוג.
הוא לקח את התער שהניח על המיטה ושיסף את גרונה. דם רב ניגר
מגרונה וצווארה, יוצר שלולית גדולה ואדומה על הסדינים הלבנים.
הוא לבש את בגדיו ויצא מדירתה, סוגר את הדלת בשקט ובשלווה.
לאחר שיצא פנה למדרגות ונעלם במהירות. הוא היה חייב לזוז ולא
היה לו זמן להתעכב. עליו להגיע לקורבן נוסף עוד הלילה.

2

כשעתיים לאחר הרצח המתועב של נופר הוא חיכה לקורבן הנוסף. מחכה
בפינה מוסתרת, סמוך לדירתה. זה היה יכול להיות קל, אילו הוא
היה נכנס לדירה קודם לכן, כפי שעשה אצל נופר, אבל דלת הבריח
היתה קשה לפריצה והוא נאלץ להמתין לקורבן מחוץ לדירה, מוסתר
בפינה קרובה.
רחל היתה תשושה לאחר משמרת הלילה בבית-החולים. היא היתה אחות
במקצועה. התנאים היו גרועים, השכר היה עלוב והעבודה היתה קשה
ובשפע.
הגבר החסון הגיח מאחורי הפינה והניף את התער החד, בעוד רחל
ניסתה לפתוח את דלת דירתה. הוא חשב שהוא יצליח לשסף את גרונה
ללא מאמץ. אך בזמן שהוא הניף את התער לעבר צווארה, היא הצליחה
לזוז הצידה וכך למנוע את הפגיעה הקטלנית.
"הצילו!", צעקה לעזרה.
הוא התקדם לעברה, מניף שוב את התער החד. הפעם הוא הצליח. הוא
שיסף את צווארה הענוג. פרץ אדיר של דם זרם מגרונה. היא נפלה על
הרצפה אוחזת בצווארה, מנסה לנשום לשווא. הוא עמד מעליה, מסתכל
כיצד היא גוססת, מתענג על המראה האכזר.
לאחר שרחל פרחה את נשמתה, הוא פשט את בגדיה, חושף גוף של בחורה
שמנמנה עם חזה שופע ואיבר מין שלא גולח מזה זמן רב. הוא פשט את
מכנסי הג'ינס שלבש והוריד את תחתוניו. הוא התבונן על רחל
בהתלהבות בזמן שהוא משפשף נמרצות את איבר מינו הקשה. הוא המשיך
עוד ועוד, מלטף את שדיה הענוגים ביד שמאל ודואג לאיבר מינו ביד
ימין. לאחר מספר דקות הוא גמר, משפריץ נוזל חם ודביק על גופה
הנשי נטול רוח חיים.
לפתע נפתחה דלת של דירה בקומה שמתחת. המסדרון היה חשוך והשכן
הפחדן הציץ בזהירות לעבר המתרחש בקומה מעליו.
"מה קורה פה?", שאל בכעס. נמאס לו מהרעש באישון לילה.
"רצח והתעללות מינית", ענה הרוצח. "אתה גם רוצה?"
השכן חזר לדירתו במהירות, טורק את הדלת בחוזקה ונועל בזריזות
לבל הרוצח יקפוץ לביקור לא חביב במיוחד.
לאחר שהשכן חזר לדירתו, הוא לבש את מכנסיו והסתלק בזריזות
מזירת האירוע. הוא לא רצה לחכות למשטרה, וסביר להניח שהשפן שגר
בקומה מתחת, כבר התקשר למוקד המשטרתי.

3

אלון פתח את עיתון הבוקר. 'כרגיל אותן חדשות לאחרונה. המצב
הכלכלי מחמיר והשלום לא נראה באופק. עדיף חדשות אלה מאשר
תמונות של קורבנות מעוד פיגוע מחריד', חשב.
"המצב היום", פנה אלון לאישתו חגית, בזמן שישבו ליד שולחן
המטבח, אוכלים את ארוחתם. "גרוע מאוד. כבר עדיף לרדת מהארץ,
למקום שקט יותר, מקום שבו ניתן לחיות בשלווה ולהרוויח סכומים
נאים ומכובדים."
"אתה רוצה לרדת מהארץ?", שאלה חגית בתדהמה.
"אולי? אני לא יודע?"
"זה עניין רציני ביותר. צריך לחשוב על כך לעומק", אמרה חגית.
אלון התבונן בעיתון בקפידה והחל לצחוק. הוא ניסה להתאפק, אך
הוא לא הצליח. צחוק מתגלגל פרץ מגרונו.
"אלון, תפסיק, אתה תעיר את הילד."
אלון לא ענה. הוא פשוט המשיך להתפקע מצחוק.
"מה? מה כל כל מצחיק?", שאלה חגית.
אלון הראה לחגית את התמונה בעיתון. היא החלה לצחוק איתו, צחוק
שלא נגמר. צחוק שגורם להרגשה טובה. להרגשה שלא נגמרת. הם
התגלגלו להם מצחוק, לא שומעים את בכי התינוק שהתעורר מהרעש הלא
צפוי.
"אלון. עכשיו בגללך התעורר רועי."
"בגללי? הצחוק הרועש שלך העיר אותו."
"לך תביא אותו."
"למה אני?"
"כי אני הבאתי אותו פעם אחרונה."
"את בודקת של מי התור?"
"נו בחייך, אי לי כוח", התחננה חגית.
"בסדר, בסדר. אני אביא אותו."
אלון ניגש לחדר השינה של בנם בן השנה. הוא הרים אותו ממיטתו
וחזר לסלון, כאשר בנו בזרועותיו.
"מה קרה לו?", שאלה חגית.
"הוא כנראה רעב. תחזיקי אותו בבקשה ואני אביא לו אוכל."
חגית הושיבה את התינוק על ברכיה, בזמן שאלון ניגש להכין את
ארוחתו החמימה של בנו. לאחר מספר דקות, חזר אלון עם בקבוק
בידו, מוסר אותו לחגית על-מנת שתאכיל את התינוק.
אלון הפך דף בעיתון והתבונן לעבר בנו. רועי חייך אליו לאחר
שלקח מנוחה מארוחתו. אלון חייך בחזרה, מלא אושר על בנו הקטן.
לאחר שחגית סיימה להאכיל את התינוק והשכיבה אותו שינום את
שנתו, היא נטלה ספר מהספרייה בסלון. היא רצתה לבלות את הערב
בקריאה מהנה. אלון לעומת זאת הלך לחדר העבודה שלו. הוא רצה
להתקדם בפרוייקט החדש שלו והוא לא רצה לבזבז זמן יקר.

4

אלון היה בחדר העבודה, ממשיך בכתיבת ספרו החדש, כאשר נשמע
צלצול בפעמון הדלת. חגית היתה בסלון, עסוקה בקריאת ספר מתח
מרתק. היא ניגשה לדלת והסתכלה דרך העינית. היא אימצה לעצמה
הרגל זה, מאז שהחלה לקרוא סיפורי מתח מלאים במקרי רצח מזעזים,
כולל סיפורים אשר כתב בעלה אלון. היא העדיפה לבדוק מראש אם
רוצח מטורף נמצא ליד הדלת, או רק אורח תמים. חגית ידעה שלא
ניתן בוודאות לדעת זאת, אך הרגל זה היה טבע שני עבורה והיא לא
התכוונה לוותר עליו. אך זה לא היה רוצח מטורף. במסדרון עמדו
שני שוטרים לבושים במדים כחולים. חגית פתחה את הדלת, חשה חרדה
מהביקור הלא צפוי.
"שלום."
"משפחת כהן?", שאל השוטר הגבוה.
"כן. אני חגית כהן ובעלי הוא אלון כהן."
"בעלך נמצא?"
"כן."
"אפשר לשוחח איתו?"
"על מה?"
"מדובר בחקירה משטרתית, גבירתי. עלינו לדבר עם אלון באופן
דחוף", התעקש השוטר.
חגית ניגשה לחדרו של אלון וסיפרה לו על האורחים הלא צפויים.
הוא היה מופתע עד מאוד מנוכחות השוטרים בביתם. הוא סגר את
המחשב הנייד ועבר לסלון כדי לשוחח עם לובשי המדים.
"שלום. אני אלון כהן. אפשר לדעת במה מדובר?"
"שלום אדוני, שמי פקד פנחס לוי. אני מעוניין לשאול אותך מספר
שאלות."
"שאל."
היכן היית אתמול בלילה?"
"מה? מה זאת אומרת היכן הייתי?"
"אדוני. פשוט תענה על השאלה", ביקש השוטר בחוסר סבלנות.
"אני הייתי פה בביתי עם אשתי ובני."
"אפשר לדעת במה הדברים אמורים?", שאל אלון בעקשנות.
"אתמול התבצעו שני מקרי רצח אשר מתאימים לאחד מסיפורך."
"מה הכוונה?"
"מקרי הרצח שקרו מופיעים בצורה מדוייקת בספר האחרון שכתבת. פרט
אחרי פרט."
"אתה רוצה להגיד לי שמסתובב רוצח מטורף בעיר, ורוצח נשים כפי
שתיארתי בספר?", שאל אלון בתדהמה.
"כן. לזה התכוונתי."
"אלוהים ישמור. ואתה חשבת שאני אשם בכך?"
"אני מחוייב לבדוק זאת אדוני. אל לך לקחת זאת אישית", הסביר
השוטר.
אלון חיכה לשאלה נוספת, מצד אחד הוא קיווה שהשוטרים יעזבו
במהרה ויניחו לו לנפשו, אך מצד שני הוא ידע שהחקירה יכולה
להימשך זמן מה.
"יש לכם עוד שאלות?"
"לא. אנחנו סיימנו, אך אם יתעורר הצורך אנו נפנה אליך שוב."
השוטרים עזבו את הדירה והלכו להם כלעומת שבאו. אלון נאנח למראה
השוטרים העוזבים. הוא היה משוכנע שהם יבלו עד מאוחר בדירתו,
חוקרים אותו ללא ליאות.
חגית שמעה מהחדר את השיחה שהתנהלה בין אלון לבין השוטר. היא
יצאה מהחדר ונכנסה לסלון. היא היתה חייבת לדבר עם אלון על כך.
"אלוהים אדירים אלון. האם זה נכון?"
"אני לא יודע. אני מופתע מכל העניין. מופתע מאוד."

5

נטשה היתה בדיכאון עמוק בשל מצבה. היא נכנסה ללובי המפואר של
בית מלון חמישה כוכבים בתל-אביב. היא היתה בדרכה ללקוח נוסף.
השלישי לערב זה. שמלתה האדומה נמתחה על החזה השופע שבו היא
התברכה, חזה גדול כיאה לנערת ליווי מחבר העמים. היא ידעה שהיא
רק זונה, לא פחות ולא יותר. זונה רוסיה. אך לעומת זאת היא היתה
בחורה מדהימה ביופיה, תכונה אשר גרם לה להיות מבוקשת ביותר.
הכנסתה ממקצוע עתיק יומין זה, היתה גבוהה במיוחד, זאת בשל
התעסוקה הרבה ומעסיקה האדיב. להכנסה המכובדת תרמו בעיקר
הלקוחות הקבועים. לקוחות אשר תמיד רצו תוספת מיוחדת חוץ
מ'הזיון הרגיל'. למרות זאת, היא לא היתה מאושרת. נמאס לה
מהחדירות הפולשניות של מאות איברים גבריים, גדולים וקטנים לתוך
איבר מינה הנשי.
היא נכנסה למעלית המפוארת ולחצה על כפתור קומה שבע. המעלית
עלתה במהירות כיאה לבית מלון יוקרתי. כאשר נפתחה דלת המעלית,
היא יצאה לכיוון המסדרון, הולכת באצילות לכיוון חדרו של
הלקוח.
היא דפקה על דלת החדר, מחכה לתשובה, אך לא היה מענה. היא ניסתה
שוב והפעם בחוזקה, על-מנת שישמעו את דפיקותיה. דלת החדר נפתחה.
לפניה עמד גבר חסון ונאה.
"בבקשה, תיכנסי."
נטשה נכנסה לחדר והתיישבה על המיטה הרחבה.
"קודם כל את הכסף, אחר-כך הסקס."
"כמובן. כמה?", שאל.
"500 שקל. אקסטרות עולות עוד כסף."
"אני מעוניין לשכב איתך בלי קונדום."
"חמוד. נראה לך שאני אפתח את הרגליים שלי ואתה תכניס את הזין
הגדול שלך לכוס שלי ללא קונדום. אני לא מעוניינת להידבק באיידס
או במחלה אחרת."
"בסדר. הוגן. אז לפחות המציצה היא בלי קונדום, ואני גם רוצה
לגמור פעמיים. אני לא רוצה להיות במצב שאני אגמור תוך חמש דקות
ואת תלכי לך."
"טוב, תראה. מציצה בלי קונדום זה עוד מאה שקל. בקשר למספר
הזיונים. אתה שילמת עבור שעה שלמה. באותה שעה אתה יכול לזיין
אותי כמה שאתה רוצה. אם אתה מעוניין בשעה נוספת, זה יעלה לך
עוד 500 שקל."
הגבר הנאה מסר לנטשה את הסכום שביקשה. היא הכניסה את הכסף
לארנקה ופנתה לחדר האמבטיה.
"אני הולכת להתארגן. אתה בנתיים יכול להתפשט."
היא סגרה את דלת חדר הרחצה והניחה את תיקה על השיש הנקי. היא
התכוונה להתרענן קצת לפני העבודה הקשה. היא לא רצתה להיראות
ולהרגיש כמו סמרטוט למרות היותה זונה. אם כבר זונה, אז זונת
צמרת.
היא הורידה את בגדיה לאט ובעדינות, חושפת גוף חטוב ובנוי
להפליא. היא שטפה את פניה היפות במים הצוננים שזרמו מהברז
הכסוף. בעת שנטלה עוד מים, הוא נכנס לחדר האמבטיה. לפני
שהספיקה לשאול מה הוא עושה, הוא תפס את ראשה והטיח אותו בעוצמה
בשיש. נטשה איבדה באופן מיידי את הכרתה. דם ניגר מראשה, משפריץ
טיפות אדומות לכל עבר בזמן שנפלה על הרצפה הקרה.
"נראה לך שאני אזיין אותך, יא חתיכת שרמוטה. את סתם זונה
רוסיה! מזדיינת בשביל כסף! את כלום! כלום אחד גדול!"
נטשה לא הגיבה. היא היתה שרויה ללא הכרה על רצפת חדר האמבטיה.
מעולפת כתוצאה מהמכה הקשה שחטפה. שטף דם פנימי החל להיווצר
בראשה. נטשה היתה בתהליכי גסיסה. הוא לא טרח לוודא אם היא
עדיין בחיים בזמן שיצא מהחדר. הוא לא יצא בחיפזון כפי שעשה
בפעמים הקודמות. הליכתו היתה שלווה, כאילו שום דבר לא קרה. שום
דבר נורא.

6

דפיקה נשמעה בדלת. אלון פתח את דלת הדירה. הוא לא טרח לוודא
דרך העינית במי מדובר, כפי שעושה חגית אשתו.
"ערב טוב, אדון כהן.", בירך השוטר.
"ערב טוב גם לך, פקד לוי. אבל נראה לי שהערב הזה למרות הברכות
הוא רחוק מלהיות טוב."
"ערב טוב", בירכה חגית כאשר הצטרפה אליהם לסלון.
"ערב טוב, גברת כהן."
אלון וחגית ישבו על הכורסה בסלון מוכי תדהמה. הם הקשיבו לפקד
לוי שסיפר בפניהם על מה שהתרחש אמש בבית מלון תל-אביבי. זונת
צמרת בשם נטשה, נרצחה באכזריות על-ידי הטחת ראשה בעוצמה בשיש
הכיור. הוא גם סיפר להם מה אירע קודם למקרה האחרון. מותם המעזע
של נופר ורחל על-ידי הרוצח המסתורי. אותו רוצח שעשה לו מנהג
לחקות את מקרי הרצח בספרו האחרון של אלון.
"הסיבה שאני מספר לך זאת, היא שאני מעוניין בעזרה ממך. זאת
מכיוון שהנך כתבת את הספר שבו מתוארים מקרי הרצח המזעזים ואולי
ביכולתך לחזות את הרצח הבא."
"אני אעזור לך כפי יכולתי, אך אינני בלש. אני לא יודע אם בכוחי
לתרום הרבה."
"כל עזרה תתקבל בברכה."
"חגית, יש לנו במה לכבד את האורח?"
"לא. לא נראה לי. אתה רוצה שאני ארד למכולת לקנות משהו?", שאלה
חגית.
"אני ארד לקנות. אני אחזור בעוד מספר דקות. לא מפריע לך פקד
לוי?"
"לא, העיקר שתחזור במהירה", ענה הפקד.
אלון יצא מהדירה ופנה לחנות המכולת. לא אכפת לו אם יש במה לכבד
את האורח הלא צפוי. זה היה רק תירוץ לצאת החוצה. הוא היה חייב
לנשום אוויר צח. כל הסיפור הזה גרם לו כאבים בחזה והקשה על
נשימתו הסדירה.

7

חגית ופקד לוי ישבו בסלון ולגמו קפה חם. הם חיכו בסבלנות לשובו
של אלון. פנחס לוי לא היה מעוניין בכיבוד כלשהו, אך הוא העדיף
לקבל את הכנסת האורחים של אלון ללא ויכוחים מיותרים. אם הוא
רוצה שאדון כהן ישתף איתו פעולה, הוא חייב לנקוט בגישה
דיפלומטית.
לפתע נשמעה דפיקה דלת. חגית ניגשה לפתוח את דלת הדירה. היא לא
בדקה דרך העינית אם אכן זה אלון. היא היתה משוכנעת שזה הוא.
'כנראה שכח לקחת את המפתח. איזה מעופף בעלי', חשבה לתומה.
התמימות הנשית שלה עלתה לה ביוקר רב. כאשר פתחה את הדלת הוא
שיסף את גרונה מאוזן לאוזן. חגית נפלה ללא רוח חיים על הרצפה
הקרה. החתך העמוק סיים את תפקידה בחיים במהירות חסרת תקדים.
פקד לוי ראה את המתרחש. הוא שלף את אקדחו וירה צרור יריות
ברוצח המטורף. לפושע האכזר לא היה סיכוי כלשהו. הוא צנח על
הקרקע מתבוסס בדמו. חזהו היה מנוקב בכדורים. מותו היה מיידי.
פקד לוי התקרב לגופת הרוצח. בשל רצף האירועים המהיר, הוא לא
הצליח לראות את פרצופו.
כאשר התקרב מספיק, הוא הוכה תדהמה. זה היה אלון כהן.