מי אני?
זה תלוי עם מי אני. ובאיזה מצב. וגם אז לפעמים זה לא מספיק כדי
ממש לדעת. בטח לא מראש.

מי אני?
זאת שאלה מאוד נוקבת. פתאומית! בלי יריית אזהרה, או פצצת תאורה
או איתות בקשר. כבר מזמן לא שאלו אותי את השאלה הזו. גם לא
שאלתי את עצמי. אין לי תשובה חדמשמעית, לא-כל-שכן מוכנה מראש.
או מלב. או מקרב לב. אני איאלץ לאלתר, ואת תיאלצי להניד בראשך
ביאוש ולחשוב לעצמך בקול הרם של הלב - למה זה מגיע לי.

אני הרבה דברים, לסירוגין או בעת ובעונה אחת. אני דלי המטבעות
שבקצה הקשת, אני חול טובעני, אני ניצן השושן ולעיתים הכנימה.
אני תחנת רכבת, ולפעמים גם הרכבת עצמה. אני אגן חימצון או אתר
מיחזור ומה שבטוח אתר פסולת, שרובה לא רעילה. אני אנלוגי
ודיגיטלי. אני אוצר של ממש, אבל עוד לא מצאו אותי, וגם לא נראה
שיש מחפשים. או מחפשות. יש אבל הרבה תחפושות מהן אני משתדל
להמנע. אני מעיין גועש וגם באר יבשה אבל זאת שאלה
ק
צת קשה.

קשה לענות בשלושמאותחמישימושבעאותיות מי אני.

אני רק יודע בצורה חדמשמעית ויבשה שאני לא ממוקד. לא יכולתי
לעשות קריירה בתור חנית או כידון או טיל מתביית. בתור רימון
רסס הייתי מצליח הרבה יותר. אבל זה לא לרוחי. אני כנראה ברד,
או יותר נכון גשם, וברוב הזמן אני שמים בהירים, וארץ אהבה.




(בתודה לנטע על הסטימלוץ)