כשבאים אלינו חברים ודודים מכל העיר,
אני משוויץ ומראה להם את אחי התינוק, הצעיר,
ודוחף ת'עגלה עם אבא ועושה לו בבית טיול,
ואם הוא עושה קקי, עוזר לאמא להחליף טיטול.
וכולם מסתכלים על העגלה ואומרים "איזה חמוד",
ו"למי הוא יותר דומה - ליעל או אהוד?"
ואני מנסה מלמטה, ולא מצליח, למצוא מקום,
ולהחזיק לו ת'יד ולתת לו שלום.
אבל האמת, אני הכי שמח שהוא נרדם ות'אור לו סוגרים,
ואבא אז לידי מתיישב ומקריא לי מלא סיפורים,
כי כשהוא ישן בלילה, הקטן - אחי,
אני עוד פעם, של אבא ואמא - מרגיש הכי הכי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.