ההורים של סמי אהבו אותו מאוד למרות שהיה קצת שונה מכולם.
הוא לא התנהג כמו כל הילדים האחרים בגילו.
נחזור טיפ טיפה אחורה בסיפור שלנו כדי להבין איך הכל התחיל.
באולטראסאונד שעשו לאמא של סמי  לפני שילדה אותו החליט ד"ר
אנדריי שתהיה זו בת. השמחה הייתה גדולה. אמא, יחיעה ואבא יחיעם
התרגשו כל כך מהאורחת הקטנה שבדרך ורצו לכל החנויות שבשכונה.
הם בחרו לה את המיטה הכי ורודה והכי יקרה שמצאו. הם קנו לה ים
של ארונות שיספיקו לים של בגדים שקנו לה: שמלות קטנות ורודות
כחולות עם פרחים, גומיות לשיער בשלל גוונים, סרטים צבעוניים
וסנדלים תואמים עם הדפסים של לבבות. לאחר מכן הלכו לחנות
הצעצועים הכי גדולה וקנו לה שלל של בובות קטנות וגדולות,
ברביות ובית ברביות ורוד ענק, ערכת איפור "לנסיכה הקטנה"
ומסרקים וסיכות וסבונים ומה לא.?
ולפני שהביאו את הכל הביתה צבע אבא יחיעם את החדר בגוון ורוד
משגע.
הם בזבזו את מיטב כספם על הדברים שקנו עד שהכל היה מוכן ליום
המאושר ביותר.
מכל הבתים בשכונה הוזמנו אנשים לבוא ולראות את חדרה של התינוקת
(שהשם שנבחר לה היה סימה) שעתידה להיוולד בימים הקרובים. החדר
שימש כמקום עלייה לרגל וכאתר תיירותי לכל השכנים.
ואכן היום המאושר הגיע. כאבי הצירים החלו להתגבר. אבא יחיעם
התניע את המכונית, אמא יחיעה הצטרפה אליו ותוך מספר דקות כבר
היו בחדר היולדות.
הרופא המיילד נכנס מלווה בשתי אחיות והתחיל לפזר הוראות.
אבא יחיעם חיכה מחוץ לחדר לקבלת הבשורה על הבת הראשונה שלו.
הוא ניסה להיזכר אם חסר עוד משהו בחדרה של התינוקת שעוד טרם
הספיקו לקנות וכך תוך כדי הרהורים בדבר יצאה אחות אחת מן
החדר.
"מזל טוב", היא אמרה "נולד לך בן בכור". הוסיפה האחות.
"למעשה, נולדה לי בת" תיקן אותה אבא יחיעם.
"לא, אדוני. אתה טועה, נולד לך בן." חזרה האחות שנית.
אבא יחיעם החליט להיכנס ולהוכיח לאחות כי טעות בפיה. כשנכנס
לחדר התקשה להאמין למראה עיניו. דברי האחות התבררו כנכונים.
נכונים מאוד.
גם אמא יחיעה נראתה מבולבלת במקצת. שניהם הביטו אחד על השני
המומים. בת, בן, חשבו השניים. מה זה בעצם משנה? חיוך התפרס על
פניהם של הזוג והם נראו מאושרים מתמיד.
יומיים לאחר מכן השתחררה אמא יחיעה מבית החולים. שוב התניע אבא
יחיעם את המכונית, שוב הצטרפה אליו אמא יחיעה והפעם הצטרף
אליהם גם סימה (ששמו השתנה אוטומטית לסמי) ותוך מספר דקות כבר
היו בבית.
כשנכנסו לחדרו של סמי נתקלו בבעיה. החדר הורוד לא יתאים לסמי
הקטן.
כסף לקנות רהיטים חדשים לא היה להם מכיוון ובזבזו את כל כספם
על הקודמים. אך לא הייתה להם ברירה אחרת.
אמא יחיעה רחצה את סמי הקטן וכשהגיע לארון הבגדים שלו נתקלה
בבעיה חדשה. השמלות שקנו לתינוקת הקטנה לא יתאימו לסמי. אך לא
הייתה להם ברירה אחרת. אמא יחיעה הלבישה את סמי הקטן בשמלה
ורודה פרחונית והשכיבה אותו לישון במיטה הורודה.
כך גדל לו סמי (שכבר היה בן שלוש) בתוך שמלות ורודות, ישן בתוך
מיטה ורודה בחדר ורוד שיחק עם הבובות, איפר את עצמו בערכת
האיפור "לנסיכה הקטנה", אסף את שיערו עם הגומיות הצבעוניות
והוסיף סרט ורוד או שניים. בבית הברביות הכי אהב לשחק. הוא היה
מסרק את הברביות עם המסרקים שקנו לו טרם נולד, הלביש אותם
בבגדים של ברביות ושיחק אתם כל היום.
השכנים שראו את המצב בו נמצא סמי, ניסו לעזור להוריו וקנו לו
ליום ההולדת מכוניות על שלט, טרקטורים, משאיות, מכוניות משטרה,
בובות של פאואר ריינג'רס, רובים ואקדחים. אבל את כל אלה השליך
סמי מחלון חדרו, חלקם שבר במו ידיו והמשיך לשחק בבובות
ובברביות שקנו לו הוריו שלוש שנים קודם לכן. כמו כן, המשיך סמי
להתלבש בשמלות, ענד תכשיטים מזהב, התאפר וקשר סרטים צבעוניים
לשערו הגולש.
לסמי לא היו הרבה חברים במיוחד. יותר הוא הסתדר עם הבנות שבגן.
הוא היה משחק אתן בפינת הבובות ועושה אתן תסרוקות. גם חברים לא
ביקרו אצלו הרבה. המעטים שבאו אליו לא רצו להגיע יותר מכיוון
סמי רצה לשחק בבובות הברבי וחבריו התעקשו לשחק במכוניות.
כך גדל סמי.
כשהיה סמי בן חמש נכנסה אמא יחיעה להריון בשנית. אמא יחיעה
ואבא יחיעם הלכו לד"ר אנדריי לעשות אולטראסאונד בכדי לדעת אם
התינוק הבא יהיה בן או בת. ד"ר אנדריי בחן את התינוק במכשיר
הטלוויזיה והפעם, רצוי לציין, בדק טוב יותר מהפעם הקודמת. "בת.
תיוולד לכם בוודאות בת." אמר ד"ר אנדריי. חזרו הזוג הביתה, קצת
מבולבלים והפעם ,אפשר לומר קצת מפוחדים (אפשר להבין אותם). "אם
הד"ר אמר שתיוולד בת יש סיכוי שהפעם, כמו בפעם הקודמת יוולד
בן", אמר אבא יחיעם לאמא יחיעה כשישבו לאכול ארוחת ערב. "אתה
צודק בהחלט" אמרה אמא יחיעה.
למחרת בבוקר קמו השניים בשעה מוקדמת ויצאו לעיר. הם הלכו
לחנויות הכי יקרות, בחרו לו את המיטה הכי כחולה והכי יקרה
שמצאו. הם קנו לו ים של ארונות שיספיקו לים של בגדים שקנו לו:
מכנסיים קצרים עם ציורים של כדורגל, כובע של קבוצת "שיקגו
בולס", טי-שירטס עם הדפסים של פאואר ריינג'רס, ג'ינסים ונעלי
ספורט. לאחר מכן הלכו לחנות הצעצועים הכי גדולה וקנו שלל של
רובים ואקדחים עם פיקות, כדורי רגל, כדורי סל, מכונית משטרה על
שלט עם אורות כחולים מהבהבים, ערכת מכוניות קטנות "לנהג
הצעיר", ודגמי מסוקים ומטוסים לבנייה ומה לא.?
וגם הפעם, לפני שהביאו את הכל הביתה צבע אבא יחיעם את קירות
החדר בצבע כחול משגע.
ושוב, מכל הבתים הגיעו שכנים והפכו את החדר של התינוק שעתיד
להיוולד בימים הקרובים לאתר תיירותי.
גם הפעם היום הגיע, גם הפעם כאבי הצירים החלו להתגבר. אבא
יחיעו התניע את המכונית, אמא יחיעה הצטרפה אליו וכך גם סמי
הקטן. תוך דקות היו כבר בחדר היולדות.
הרופא המיילד נכנס מלווה בשתי אחיות. אבא יחיעם וסמי הקטן חיכו
בחוץ להולדת הבן. שוב הוא ניסה להיזכר אם לא שכחו לקנות
דבר.תוך כדי הרהוריו לפתע יצאה האחות. "מזל טוב", אמרה לאבא
יחיעם. "נולדה לך בת". הוסיפה האחות.
"למעשה נולד לי בן", תיקן אותה.
"לא, אדוני. אתה טועה. נולדה לך בת" חזרה האחות שנית.
אבא יחיעם, לא כל כך בטוח במעשיו, נכנס לחדר להוכיח לאחות כי
היא טועה.
כשנכנס התקשה להאמין למראה עיניו. דברי האחות התבררו כנכונים.
נכונים מאוד. גם אמא יחיעה נראתה מבולבלת במקצת. שניהם הביטו
אחד על השני המומים. בת, בן, חשבו השניים.
מה זה בעצם משנה?