אני אוהב אותך.
איך אנשים משתנים.
"בגיל 17 אף אחד לא יודע מה זאת אהבה", "מי צריך אהבה?" "אהבה
זה לגיל 25 ואז מתחתנים".
ציטוטים של מישהו שפעם הכרתי, אהבתי את הבן אדם הזה, חייתי לפי
הציטוטים שלו לפי איך שהוא רואה את החיים, ואני חושב שנכון
לעכשיו הוא נעלם, כאילו שבחיים לא היה קיים!
מסתבר שלא הכל לפי תיכנון של ספר החיים, מתאהבים בגיל מסויים
ועד שזה קורה אז מבלים, מזיינים, ובעיקר נמנעים מהדבר הכי
מפחיד, הדבר הזה שכולם מדברים עליו וחיים אותו  - "אהבה".
אבל אחרי שזה קורה אז מחפשים רק את זה, מתאהבים בזה.
כי אני יודע שאני בחיים לא יוכל למצוא את הבן אדם ההוא שהכרתי,
הוא מת, הוא רוצה דברים חדשים, טובים יותר, מהנים יותר, מספקים
יותר, רוצה - אהבה.
אני אהבתי להיות מאוהב, זאת הרגשה נפלאה אולי הכי טובה בעולם,
אולי אפילו הרגשה שחיים בשבילה, הרגשה שבחיים לא ידעתי ולא
הכרתי.
אבל מה יהיה אם אני בחיים לא ימצא את זה שוב?
מה יהיה אם הגעתי לזה ופיספסתי את זה?
מה יהיה אם פיספסתי את אהבת חיי?
כי גם לי היום סטוצים, נשיקות, שיחות טלפון, התחלות של דברים
אבל בחיים לא היה לי את זה - "אהבה"
אני מדליק עכשיו סיגריה וחושב על הכל, מה שעברתי עם "האהבה
שלי", כמה שהיה לי כיף.
הגעתי לשיא?
עברתי את השיא?
יהיה לי את זה שוב עם מישהי?

"האהבה שלי - אהובתי" הייתה כל כך חשובה לי, אהבתי לשמוע כמה
שהיא גאה בי, שהיא מאמינה בי, היא הייתה הבן אדם הראשון
שסיפרתי לה שמשהו טוב קרה לי, ואז היא הייתה יכולה להיות גאה
בי.
כמה אהבתי שהיא הייתה גאה בי.
"אהבה" זה לכל הדברים הרעים שמתרחשים בחיים וגם לטובים, זה ל-
18 ול- 100, זה לבכות לה שמשהו רע קרה, שרבים עם ההורים,
שרוצים לברוח מהעולם אהבה זה לטוב ולרע מישהי שאני יכול לסמוך,
שאני ידע שמתי שאני יברח אליה היא תגרום לי להרגיש טוב עם עצמי
לא משנה מה קרה.
יש לי את זה?
היה לי את זה?
אם היה לי את זה,אז למה היא לא נמשכה לתמיד?
מעניין מתי אני באמת ידע מה זאת אהבה.
נכון לעכשיו אני חושב שהייתי קרוב לזה אבל לא באמת הגעתי לזה.
כי אם הגעתי לזה אז למה זה ניגמר? למה היו תקופות רעות? למה
אני מרגיש חרא?