זהו המנון ליוצר נדיב הלב
הזונח מקדש נשמתו לרווחת האחר,
אשר פועלו מקור אושר צנוע
וישותו לבנת אש חסודה,
אליו כל זר יתור בלבבו,
היי, אז, יצא אל קהל אחיו
התועים, משמימים ורפי-רוח,
יפתח דלתות היכלו
לכל עגום ומבקש שכחה,
ומאש מלותיו יחלק לנפשות
אשר ממגור קופאות,
למושיע צובאות ומצפות,
לאשף לא-נודע, רב פלאים,
אשר יבוא ויזרע זרעים
של חלום משקר או משכר
אשר פחד מוות או תוהו חיים ישכך.
זהו המנון ליוצר - החי, המת
והבא להיוולד,
היודע להשתוקק, לערוג וליצור
מן החושך את האור
ולברך מברכת חייו
חיי כושל ודל.
26/12/03 © |
