הרים של בדידות מתנשאים מאופק לאופק,
והלב נסחף ברוח החמה של המרחב
אל מישורים לא ידועים של צער.
מראה עיניים
הוא רק מראית-עין
והמציאות מחליקה כחול הרך מבין אצבעות פשוקות.
חומו של יום מאדה את הרגש
כמו מים בנחל חרב,
וזכרה של אהבה ישנה
לא יחמם את גופך הרועד בלילות הקרה.
בייאוש מיוסר זועקת הנפש אל דממת החולות,
כמהה למים, לחיים, למהות החיים,
אך מעל מגחך שוב החושך
והחולות סוגרים את אחיזת הברזל שלהם
על לא כלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.