[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בר קריבוס
/
מחשבות במלכודת השגרה

אני יוצא לריצה. השמש יוקדת, מכה על גבי. רגלי שוקעות בחול
הרך, והדרך נמתחת, ארוכה לפני. יורד אני במשעול הדרך ביום שרב
חם, כורע תחת עץ עבות, שוכב על הגב, עוצם את עיני. חיוך שליו
נפרש על פני. לפתע נפתחת האלונקה. בצעקות מזנקים הבחורים.
האלונקה מתרוממת. אני מגביר את הקצב.
הקצב האיטי של ניגון הגיטרה נשמע חרש באויר, ולשונות האש
החמימות מלחכות זרדים בפצפוץ עדין. אנו יושבים סביב, שרים
ומבשלים, צוחקים ומדברים. אני רואה את סוף דרך הריצה. בפרץ
אנרגיה האלונקה מזנקת. אני רץ, שם כתף תחתיה, ובשארית כוחותי
מגיע למגורים. פותח את דלת הבית, אמא, כמו תמיד, יודעת מראש
שאני מגיע. מחכה עם חיוך, וארוחה חמה ממתינה לי.
"כולם מצב 2!" מפלחת הצעקה את האויר כסכין. כל הלוחמים יורדים
לארץ ועושים שכיבות שמיכה. אני סוחט את טיפות הכוח האחרונות
משרירי היגעים.
עייף ויגע אני מגיע לפסגה, רכסים נפרשים תחתי. ברגלי כבשתי את
השביל! בכוחי זה העפלתי לכאן! החול הרך זכרון עמום, האלונקה
מנודה לתחתיות ארץ. שמש הבוקר שולחת קרניה, רכה, מלטפת.
"היה מד"ס טוב!" מסכם המפקד. אנו מתפזרים לחדרים, מתקלחים,
מתארגנים, מתחילים יום חדש. ואני שואל - מהו החלום ומהי
המציאות? והאם יהיה בי הכוח ליצור מהחלום מציאות? הרי, כל בוקר
זורחת השמש, כל בוקר ניצב הבית, כל בוקר מפכפך המעיין, ועל
הפסגה עוד יעמדו רגלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אמרתי לו מיכאל
עזוב אותך
מללמוד, תמשיך
עם התדלוק יש
בזה כסף ולא
פחות השראה, לא
הקשיב לי, מה
אני יכול לעשות,
הלך למד הפך
פרופסור והיום
אתה לא יכול
לדבר איתו, ולא
תגיד הצעתי לו
את זה היום,
הצעתי לו את זה
אז... כשעוד לא
היו מתדלקים
כשלתדלק לא היה
מקצוע נדרש
כשהיתה הילה
סביב המקצוע...
אתה מריח ריח של
דלק? יענק'ל
יענק'ל?
יענק'ל?!!
אחות!!!




חצ'קל איש מוסד,
ברגע של
נוסטלגיה עם
יענק'ל ז"ל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/1/04 15:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בר קריבוס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה