יכולתי ללכת. להמשיך צפונה, עד חדרה הוא מגיע
באותה נסיעה בהרף עין היתה הדרך נמתחת לי
מים עד ים תנשב הרוח החוצה את האגן התיכוני
נערות אגסיות ופוריות, לבן, לא יכירו בשחום יפזזו כשאבחר
עוד את משכני לקבוע בליבה של השושנה של הרוחות
הרעות ששוב התעופפו לאן, גם לדרום הוזמנתי
איפה שאדמת הלס עושה ציפוי בוצי קטן על רהיטי הגן
אך מה לי שם? אף מערב קורץ זהוב וצייצני
והמזרח זורח בכל בוקר עוטרת שמש מחדש
רק אנו בשלנו נותרנו איפה שהחשש
בין בתי הדירות הרופסים של העיר רמת גן אור בוקע
מתריסי השכונה שם חונה אופנוע לצד שיח ורדים
ניצן אחד פוקע מאדים וכל פעם שב ונקטם
ולעצמי חושבת אני, גם באגרטל זה טוב לאהבה חד'ת'שני
יפי הפרח, ארגמן שוליו, ומארחת את שמח לזמן
מה הוא פה עכשיו, שמח טוב שבאת
מקפץ נינוח בלי לתהות היכן שמח זה כאן
סדק לא נפער באדמה נספג לו עוד שבוע למחזור הדם
שמח ואנחנו נשיר קנון למדבר, להר, לים, למישור
לנקודת ציון בזמן עוד שיר הלל קטן, המנון להד"ם.



ותודה לגדי על העזרה המורלית בכתיבת השיר