מולי ביין / זריחה חדשה |
אוספת מהשביל רסיסי ליבך
מעבירה את שפתיי לאורך כל גופך
נושמת את הכאב הנודף מבשרך
על שדות ירוקים של תקוות
נעשן נשמתנו עד כלות הדעות
ואז חרש אחבר ואדביק רסיסך
לריק השחור שהותירו חייך
ואיך אפחד מהיום המיוחל
שליבך השלם שוב ינשום ויגדל
כשתלך לעבר זריחה חדשה
ואני אעמוד ולא לצידך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|