כביש פתלתל העולה מהכינרת, מטפס אל רמת הגולן המסולעת באבני
בזלת שחורות, הנראות כמו עברו מלחמות רבות, הושחרו באש הקרבות,
נצרבו בשמש הקופחת אלפי שנים. שנים של מלחמות וצחיחות המנביטים
שדות של קוצים ומוקשים בין שדרות התיל המתמשכות לאורך הדרך.
המכונית עמוסת אנשים וציוד עולה באיטיות אל היובש המתגלה בתוך
פראיות ההר, שבעונה זו הכל נראה כאן חרב ביד אדם וטבע. רוח
חמה, יבשה, מצננת מעט את הנוסעים המזיעים ביומם השלישי יחד
במסע הזוי בטבע. מסע שתחילתו ביערות הכרמל עובר דרך הכינרת
ועכשיו הם בדרכם אל הנחל.

אחד, אחד יוצאים מהכינוס שאוסף אותם,
אין הרבה מילים לפני הירידה אל הנחל.
בקבוק מים וכל אחד עם עצמו,
יורד בשביל הליכה של שני קילומטר.שקט מסביב,
פה ציפור, שם פרפר עף לו,
תנועת הקוצים ברוח החמה.תהיות של מי אני?
לאן הדבר הזה מוביל אותי?

פגשתי כאן מראות קסומים של חיבוק ומגע.
בכי קורע לב בצד ריקוד המחולל על סלעים.
שר זה שמעולם לא שר
רקדה זו שתמיד כל כך רצתה, ופחדה,
אהבה ונתינה שעד עכשיו היו כתובות בסיפורים,
על חופש שידעתי שנמצא נגלת לי בין האנשים
המתחברים להם בעירום חופשי, נקי ממין, ברובו.

שדיים בגדלים שונים, זקופים וחצופים, אדומי פיטמה  
כאלה שהעין שבהן פונה לצד, מחודדי הפיטמה
כאלה שאני רק רוצה להניח ראשי שם ביניהם  ולנוח.
שדיים המבקשות, געו בנו, חפנו אותנו, התעלסו איתנו בעוצמה
ואלה שתנועתם מטלטלת אותם לכל צד. כמו מבקשים להיניק עולם
ישנם הקטנים ומוצקים ללא תנועה.
בשלים, חלבים, שחומים בשלל צבעים

ישנה זו שאוהבת את גופה וזה שמתבייש בו.
זו החושפת בטן מלאה ואחרת בטנה השטוחה
אישה  בחודש החמישי שישי להריונה.
בטנים שונים, הצופנים בתוכם חיים שלמים.

הדרך בת שני הקילומטר מבקשת מדי זמן פשוט לשבת ולהקשיב לרוח.
להתבונן בשדה הקוצים, להקשיב להולם הלב, לתחושה המתקיימת
בתוכי.אין לאן למהר, גם אם הרצון לטבול כבר במי הנחל, שזורמים
להם ממש מתחתי שומע את צליל זרימתם, את הריח המגיע מהם,
לא  ממהר. חולפים אותי אנשים, חלקם עירום.
יושבים רגע או שנים לידי,מקשיבים יחד,
אולי מילה או שתיים, מחבקים וממשיכים בדרכם.

מי הנחל הנופלים להם ממפל קטן קרים,
מצננים את הגוף שלהט בדרך.
אני נותן לאשד המים ליפול עלי שוכב שם
ומתמסר לתנועת הזרם המניע את גופי חסר המשקל
הנח על הקרקעית, זורם מעלי וממשיך בדרכו
מקרב את מפשעתי אל האשד הנופל מגובה של שלושה מטר
והמים חובטים בי במרכז, פוגעים באשכיי,  
באברי המטלטל עם תנועת המים מרגיש בכאב קל מפגיעת המים באשכים
ומשנה מעט את הזווית כך שיפגעו קרוב יותר לפי הטבעת ומרפה שם
את השריר מבקש להתעלס עם המים והם נענים לי.

מגע של גוף רך לידי גורם לי לפקוח עיניים
המסתנוורות מאור השמש ולראות אותה מביטה בי
במבט מצועף נלהבת מהחידוש של התעלסות עם הנחל.
לוקח לי זמן להתיישב והיא מושיטה שתי ידיים העוזרות לי להעמד
מסוחרר, מחבקת אותי חיבוק מלא לרגע ארוך עד שמתאושש.
עולה לי אל הסלע להתיישב ולתת לרוח ולשמש לאהוב אותי
לאזן את מגע המים.

היא נשכבת שם ממש מתחתי, מניחה לגופה המלא להשתרע בנוחיות על
קרקעית הנחל הרדודה, מאפשרת למים ללטף אותה ברוך,
שדיה מטלטלים עם תנועת גופה וזרם הנחל עוטף אותה,
מחבק כל פינה בה, עיניה עצומות והיא מתמכרת לתחושה של מגע מסוג
אחר. והחיזיון יפה וחושני כל כך. לראות אותה מתעלסת עם הנחל.
איך לאט, בהקשבה, מפשקת את רגליה אל נפילת המים,
קרוב עד לנגיעה בשפתיה
ואני מביט במחזה המופלא, איך הנחל שוטף את הגוף, נכנס פנימה,
מנקה אותה מתעלס ומתערבל בתוכה מטהר את נפשה וגופה
רואה איך היא עוברת לעולם אחר של קיום שונה
והיא כעבור זמן קמה באיטיות מתנדנדת על רגליה כצבי שרק נולד  
גופה נוטף והנחל זורם מתוכה אל עצמו בחזרה
מרימה את מבטה רואה אותי ועוד כמה היושבים שם עירומים על הסלע
והיא שאת שמה רק לאחר מכן ידעתי, עולה בצעד איטי אל הסלע
מתיישבת בחיקי , מניחה ראש על כתפי ונחה במנוחה.