החזרתי את שפורפרת הטלפון למקומה. היה זה אחי יאיר. הוא הזמין
אותי למסיבת יום ההולדת של בתו עדי. עבר הרבה זמן מאז שראיתי
את האחיינית שלי, והשתוקקתי ללכת למסיבה ולחגוג בשמחה את יום
הולדתה.
איזו מתנה אביא הפעם? מה קונים לילדה בת שנתיים?
כשהיתה בת שנה קניתי לה בגדים. מתנה שימושית לכל הדעות. אך
הפעם לא עלה במוחי מהי המתנה המתאימה ביותר. אולי משחק מילים
כלשהו, אם אכן קיים אחד לגיל שנתיים. ודאי אני אמצא משהו בחנות
צעצועים. באם אני אתקשה, אזי המוכרת כנראה תבוא לעזרי.

כאשר הגיע זמני להתגייס לצה"ל, אחי לקח אותי למכון עיסוי
בתל-אביב. הוא עשה זאת לאחר שהשקני בוודקה טהורה. הטעם צרב לי
עד מאוד וראשי היה סחרחר. זוכר זאת כאילו היה אתמול. עבור אחי
הייתי בחור תמים ובתול שחובה עליו לדעת את נפלאות הגוף של המין
השני. כך עברתי מחטא לחטא, באותו לילה שבו איבדתי את בתוליי.
לא נהנתי מקיום יחסי המין עם הזונה מחבר העמים. לקח זמן עד
שאיבר מיני עמד זקוף וכל העניין נמשך כמספר דקות. היא לא הגתה
מילה כאשר איבר מיני נכנס ויצא בתוכה. פשוט שכבה על מיטת
העינויים עם רגליים פתוחות. לאחר שגמרתי הרגשתי בחילה עזה
בקרבי. לא כך תיארתי לעצמי את מעשה האהבה, ועל פי כמה וכמה, לא
כך רציתי שתהיה הפעם הראשונה שלי. אני זוכר את אחי שעל פניו
חיוך מאוזן לאוזן, כאשר יצאתי מהחדר הקטן.
"נו איך היה?" שאל.
"אחלה", עניתי.
"סבבה. עכשיו אתה גבר!"
לא רציתי לספר לו שחשתי ברע ודיכאון עז אחז בי. חשקה נפשי
בבת-זוג שאיתה אתנה אהבים ולא בזונה אשר גרמה לי להרגיש רע.
כספו של אחי בוזבז לשווא.
בבוקר למחרת חשתי כאב ראש בשל השתיה החריפה. הרהרתי במה שקרה
אמש. הרגשתי שזוהמה דבקה בי לנצח נצחים. הלוואי ויכולתי להחזיר
את שעון הזמן אחורה ולקבל את בתוליי בחזרה.
הבטחתי לעצמי לא להגיע שוב למקום נורא זה. בזמן הנותר לי עד
הגיוס, ניצלתי בלבלות כהוגן עם חבריי. טיול אחרון לחו"ל לפני
הגיוס.

אחי, שלא כמוני, היה יוצא עם מספר רב של בחורות. לעיתים קרובות
מפגשים אלה נגמרו במיטה. הוא היה נוהג לספר לי זאת, מתגאה
במעשיו ובגבריותו. סיפורים אלה הכניסו אותי ליאוש. יאוש על כך
שאנוכי גלמוד ללא בת-זוג.
יום בהיר אחד, בא אלי יאיר והודיע לי כי הוא עומד לשאת לאשה את
חברתו גלית. הוא הבטיח שכאשר יהיה נשוי, הוא יפסיק לבגוד בה.
"כאשר הטבעת תהיה על האצבע שלי, זה נגמר", היה נוהג לומר.
גלית היתה בחורה נמוכת קומה ומלאה לא במקומות הנכונים. לא
תיארתי לעצמי שאחי יאיר ימצא לנכון להתחתן עם בחורה זו.
יום אחד העזתי לשאול אותו: "יאיר. מעולם לא שמעתי אותך מצהיר
שהנך אוהב את גלית. היו לך הרבה בחורות לפניה. יפות וחכמות
ממנה, וכל אחת מהן היתה מאושרת להתחתן איתך."
"עזוב. הבחורות שהיו לי בעבר, זה לא היה רציני. רק סקס וזהו",
ענה.
"חוץ מזה", המשיך. "תמיד רציתי להינשא לבחורה בתולה. זה יותר
חשוב לי מאיך היא נראית חיצוני. אתה יודע איך זה ישראליות.
מזדיינות חופשי עם שתיים שלוש גברים לפני החתונה."
"אתה טרם עניתי על השאלה", התעקשתי.
"עניתי לך."
"לא. לא ענית. אני שאלתי אותך אם הנך אוהב אותה", המשכתי
להתעקש.
"בעיקרון כן. אני אוהב אותה!"

גלית ילדה את עדי במזל טוב. ללא סיבוכים מיותרים. כאשר ראיתי
את עדי בפעם הראשונה, התמלא ליבי אושר. הנה לפניי אחייניתי.
יצור יפה ותמים.
נטלתי אותה בזרועותי ונישקתי ברכות על מצחה הרך והנעים למגע.
עברו חודשים ועדי גדלה במהירות והפכה לילדה מלאת שמחת חיים.

יום ההולדת הגיע. קניתי את המתנה. צעצוע מתאים לילדה בת
שנתיים. כאשר הגעתי לבית אחי, היה המקום הומה אדם. כולם
הצטופפו להם בדירה הקטנה. הנוכחים היו עסוקים בשיחות חולין
חסרי משמעות. צוחקים ונהנים באירוע מרגש זה.
על השולחן היו מונחות עוגות ואוכל בשפע. כאשר הגיע העת לאכול,
התנפלו האורחים על השולחן, כאילו לא ראו מעולם אוכל. חשתי
בחילה כאשר ראיתי התנהגות זאת. הצפיפות והמחנק גברו. לקחתי את
עדי בזרועותיי ויצאתי למרפסת הרחבה, כדי לשאוף אוויר צח.
הושבתי את עדי על המעקה וחיבקתי אותה בחוזקה, לבל תיפול מהקומה
החמישית.
לפתע יצא אחי, כמעט בריצה וצעק: "מה אתה עושה בחוץ? כנס פנימה.
החגיגה האמיתית עוד לא התחילה."
הוא משך בידי בחוזקה ואחיזתי בעדי נחלשה.
נשמעו צרחות. כולם הגיעו למרפסת והביטו אל המדרכה שמתחת. למטה
היתה מוטלת גופתה של עדי. שלושית דם גדולה ואדומה כיסתה את
המדרכה האפורה.
אני עדיין שומע את צעקות האימה. שומע אותם כאילו הם באים ממקום
אחר.