אווו, אני יודע שהרבה אנשים ירצו לקרוא את זה...
במיוחד כל אלה שקטלו את היצירות הימניות הקיצוניות שלי, למי
שהספיק לקרוא לפני שהתבגרתי והורדתי אותם...
טוב, אז התגייסתי. היום אני בן 19. אני משרת בקריה. כן,
בקריה.
אני אותו ימני קיצוני שקרא להשמדה המונית של אלפי פלשתינאים,
שאמר שאין סיכוי לשלום. זה ששנא ג'ובניקים, והיום אני ג'ובניק
בעצמי.
אז הנה, כמו שניצלתי את הבמה שיש לי כאן להסתה, אני מביע את את
התנצלותי הכנה מכל מי שנפגע מהיצירות שלי והאמין שאם אנשים
כמוני חיים אז עדיף לעבור לאוגנדה...

טוב, אני עדיין ימני, כן, אבל מתון, מאוד מתון... אפשר להגיד
בעצם שאני מרכז.  כן אני במרכז. יושב במרכז, כי הכי כיף במרכז.
אני בכלל כבר שונא פוליטיקה, ואני גם בכלל הפסקתי לשמוע חדשות.
רק חבל שהתפקיד הצבאי שלי מושך אותי כל הזמן למקום הזה... הרבה
יותר קל לחיות בלי לשמוע את הצרות מסביב, אתה בטוח שאתה חיי
בשוויץ - לא פחות ולא יותר, כי מבחינתך אין מיתון ואין שנאה
ואין פיגועים (באמת המון זמן כבר לא היו) והכל יפה והחיים
ורודים ואתה אפילו מאמין לדרדסים. כן, החיים יפים כשאתה מתעלם
מהבחוץ. אני חיי בבועה שלי. כן, כנראה שכן מסרב להתבגר. אני
מתעלם מכל התגובות פה, ונכנס באמא של הדף הכל כך מבולבל בלי
סדר, בלי טעם. כן, זה מציק. כן, זה מטריד, אבל באמנות כמו
באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה...

זה כזה רע שבנאדם בן 19 מתלבש כמו ילד בן 16? זה רע שהוא מכור
לתכניות טלוויזיה קלאסיות כמו הרובוטריקים לדוגמה?
לא יודע. אני מסתכל על זה ואומר: למה שאני אתבגר? מה המוסכמה
החברתית המפגרת הזאת? אבל בשבילה אני מוכן להשתנות. אני מנסה,
לא ממש הולך לי, אבל באמת שאני מנסה!!!  

היא האושר של החיים שלי. החיוך שלי נמרח על הפנים בכל פעם שאני
רואה  אותה, רעד עובר לי בכל הגוף. היא מיוחדת. אני מסוגל
להעניק לה אהבה. אני גם מקבל בחזרה. האם היא התגשמות כל
חלומותיי? האם היא  האחת והיחידה?  אני מקווה שכן... היא לא
מבינה את זה. נראה לי, בכל אופן, כי לפעמים יש לי את הרושם
שהיא יודעת, אבל לפעמים נראה כאילו היא לא. איך אפשר להסביר לה
את זה?

טוב, מה החרא הזה? אני מעלה את הצרות שלי לאינטרנט? כן, עכשיו
אני בכלל לא פאתטי. נו, אז אני פאתטי וטוב לי... או שבעצם לא
ממש טוב לי... כאילו טוב לי אבל לא טוב לי להיות פאתטי.

אני מנסה להוריד את האגו שלי. משימה קשה במיוחד... זה אגו שממש
רוצה לפרוץ. סוף סוף אני מרגיש שעשיתי משהו בחיים שלי. הגעתי
למקום מסויים שתמיד היה רק בחלומות. טוב, אמנם הגעתי אליו ממש
ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש בקטנה, אבל עדיין זה נותן הרגשה
טובה, הרגשה שעשיתי משהו עם עצמי. אבל האגו ? אוווו, הוא לא
מסתפק. הוא רוצה לקום ולצאת לכיכר העיר ולצעוק תראו זה וזה וזה
וזה וזה כל אלה אני עשיתי בזמן שאתם לא עשיתם כלום! אבל בעצם
כן עשיתם. עשיתם אפילו יותר לא מאותו סוג, אבל עשיתם במישורים
שונים. אתם אפילו יותר טובים ממני יש מיליונים שהם הרבה הרבה
יותר טובים ממני... בכל אופן, מי שרואה את האגו שלי קופץ
ומצייץ לו באוזן, שיוריד לו כאפה בשמי... תודה מראש.

מה זה תעזוב אותי? למה מי אתה? חתיכת דף! אתה אפילו לא דף, אתה
בכלל וירטואלי. הפסקת חשמל קטנה ואתה לא כאן בכלל!!! חצוף! אתה
עוד עונה לי?! מה זה? האגודה לזכויות דפי אומנים? לא שמעתי על
זה אף פעם... מה תביעה? מה אבל מה עשיתי? אבל זה מותר!
מז'תומרת
אני מתעלל בך נפשית? אפשר לחשוב... נו נו, טוב בסדר, רק תפסיק
לבכות...

הנה שלא תגיד שאני לא אוהב אותך.