דווקא כשהתחלתי להפסיד לשטן, הבנתי כי האושר הקטן שבאמת חיפשתי
הוא סבל. סבל אין סופי, ללא רחמים ללא הסתייגויות. בלחץ, באש,
בפחדים, בסבל המון סבל. הפרנויות התחילו להכות בכאב פיזי...
התחלתי להרגיש את החום בוער בקור, בקפוא.

"כאשר ארקוד איתך, בקרוב ארקוד בחברתך"... השטן זימר מרחוק.

"אני רק יכול לדמיין מה הוא יעשה כאשר יבוא בחברתי, איני יודע
מה יעשה כאשר ירקוד איתי"

שר הוא שר.
לעג הוא לעג.
צחק הוא צחק.

בעצם כבר הפסדתי לו, אבל אז...

הוא... שר שוב.

הוא גרם לי להאמין...שגם השטן שר... כאשר הוא מאושר.

אז הכל נכבה. שחור נהיה. אחר כך החלל באור התהילה הפך זוהר
למילתו של זר אחר.

מוקדש לזר אחר.