אחרי גירושיה מבעלה עברה רבקה תקופה לא פשוטה, תקופה מייסרת,
חלומה הגדול התנפץ לרסיסים.
הנה היא בחורה בת עשרים וחמש אמא לשני ילדים, מבולבלת, חסרת
כל, חיה אצל הוריה, נשמתה פצועה ואינה בוטחת באף אחד מלבד
משפחתה הקרובה שעזרה לה רבות ותמכה בה הן נפשית והן כלכלית.
אביהם "הנחמד" של ילדיה ברח מהארץ לאוסטרליה הרחוקה, ברח
ממזונות, ברח מאחריות והשאיר
אותה עם החובות שצבר ועם כל הבעיות...
בשלב הנורא הזה בחייה היא הרגישה כל כך תלושה, כל כך בסרט
נורא, כל כך אבודה...
אמא שלה שהייתה האישה שכל חייה דאגה לה, לכל מחסורה הנפשי
והכלכלי כמובן בשיתוף אביה, לא נתנה לה לשקוע באותה מרה שחורה,
היא ניערה אותה כל פעם מחדש כשאמרה לה:
"תראי ,יש לך שני ילדים עלייך להלחם, את צעירה את חייבת לחיות,
את חייבת למצוא את הדרך שלך, את המזל". כן, אמא שלה למעשה
הייתה הכוח שלה לחיים באותה תקופת שפל בחייה.
כאמור היא חיה בבית אביה ואמא באותה תקופה, הן ישבו וכתבו
מכתבים לכל הגורמים שיכולים לעזור
אם זה בבית, אם זה בטיטולים או בחלב לתינוק שנולד, היא הייתה
חסרת כל, ולהוריה היה אבל לא הרבה.
הם עזרו ככל שיכלו...
וכך אחרי חמישה חודשים שגרה עימם והתאוששה קימעה, רבקה קיבלה
דירה מהמדינה, בית מוגן לה ולשני ילדיה, והיא יצאה שוב לחיים
לבד, אבל עם עזרה מהוריה עד שתרגיש מספיק בריאה נפשית ופיזית.
לחיות ולהסתדר בכוחות עצמה.
שמונת החודשים הבאים לא היו פשוטים, היא נלחמה כלביאה בזכות
אמא שלה להשיג כל עזרה שאפשר, אם זה בשבילה או בשביל ילדיה,
והבושה כן הבושה אותה הדחיקה בצד, כשנזקקה לאוכל היא הלכה לבקש
מעמותות שעזרו באותה תקופה אם זה מעדנים לילדה שלה או קמח סוכר
שמן ודברים בסיסיים לבית. "בשביל הילדים, אמא שלה לימדה אותה,
אין בושה את חייבת לשרוד עד שתעמדי איתנה על רגלייך ותוכלי
להסתדר".
אחרי אותם שמונה חודשים היא הכירה אותו, בזכות אחותה שיצאה עם
חברו הטוב, באותו פסטיבל שאחותה משכה אותה בכוח ללכת לטייל היא
פגשה בו לראשונה, ואחרי הגירושים הנוראיים שעברה לא האמינה שאי
פעם תוכל להתאהב ולבטוח שוב במישהו, וכל כך מהר זה קרה...
אבל לפעמים הלב מכתיב ולא ההיגיון, לפעמים זה מזל גדול שהלב
מכתיב... כי היא זכתה בסופו של דבר בגבר חייה וזאת היא תדע
בעתיד...
הנה כמה מהדברים שרבקה כתבה עליו:

שבועת אהבה...
לילות אהבו, וזרמו
לילות רקמו בחוט זהב
סביב גדות נהר האהבה
את אהבתם בתשוקה
השירה זרמה באוויר ללא הפסקה -
שירת הברבורים...
עלי השלכת נדמו לקול פסיעתם
הם התהלכו במשעולי האהבה ללא הפסקה
שניהם לבד תחת כיפת השמים...
לראשונה שראתה אותו
ידע לבה כי הוא האחד
ידעה שהכול תלוי בעתיד
שהכול תלוי באופן מתמיד
ישבה איתו ימים ולילות
קראה בשמו רגעים ושניות
הוא פתח בפניה עולמות קסומים
במיוחד לאור העבר הלא מקסים
שבזיכרונה תמיד עלה ברגע רע
מצאה את עצמה בחיקו מנותקת
מצאה את עצמה כבר לא בודדה
ידעה שמהיום והלאה האהבה רק תנסוק
מעלה מעלה... היא שלו והוא שלה
נשבעו הם השניים
האחד לשני אהבה נצחית...





המשך עוד יבוא... יש עוד הרבה חלקים...