מסדרון. צר וחשוך. אתה עומד בתוכו, לא יודע איפה. במרכז, בסוף
או בהתחלה.
ואתה רוצה להכנס באחת הדלתות שפזורות מימין ומשמאל, כדי להגיע
לדלת האחרונה.
באיזו דלת תבחר?
בעלטה כבדה אינך יכול לבחור.
אתה צריך לפיד. אירוע, שיתן לך קצת אור.
אתה צריך כיוון, דחף פנימי שבוער בך, ויגיד לך לאן לפנות.
אתה רוצה להגיע למקום טוב, כמובן.
ואתה יודע, שהסוף יהיה טוב.
אתה צריך להיות שלם עם הבחירה שלך.

אתה מסתכל אחורה, ורואה אור. האור הזה מאיר קצת קדימה. לא
הרבה, קצת.
לא מספיק בשביל לעשות את הבחירה.
אתה צריך אור מלא.

ואתה מקבל מנורה. מושטת, רק שלח ידך וקח.
אך מנורה זו מסוכנת. אם תדליק אותה, היא עשויה לגרום קצר,
שיכבה את מעט האור שעוד מגיע מאחור.
אתה מחליט. לא לקחת את הסיכון.

מסדרון צר וחשוך...

ואתה רוצה לחזור אחורה. לחזור להתחלה.
אך אתה לא יכול. אין דרך חזרה. כל צעד שלך מביא אותך קדימה.
אבל הצעד יכול גם להרחיק את הדלת.
והמסדרון מתארך, גם בלי שתדע, כי הוא חשוך ואפל.
ואתה כמה ללפיד, כמה לאור.


תודה להדר, על ההשראה.