יש לפעמים מעין חלום ובו
ידיים ארוכות
לופתות אותי
נכנסות לנפש ומדגדגות
זה כואב.
יש שרוצות להוציא את הסודות
פותחות את כל המגירות
קוראות
הן לוקחות
ויודעות עליי הכל.
ורוח חזקה מסיוט מפילה
אותי משיווי משקלי,
כוחי אובד, משקלי נוצה.
אני רק מסיכה.
יש לפעמים ידיים רעות. צבען מזעזע
הן רומסות הכל שם, בתוכי
מטפסות מכל הכיוונים
נוגסות את הפירות ששם צמחו
ואת עלי הכותרת היפים שצימחתי.
הן פוצעות.
לפעמים, פחד תהומי בלתי מוסבר מרטט בי-
מאותת על דבר פנטסטי לא קיומי
שיתפתח בי. ישנה ויאכל.
אני לא אצא נגדו.
לא אהיה אני |
