הרגע סיימתי שיחה איתך, חיוך מתפשט על פניי כשאני נזכרת בצחוק
המתוק שלך מתגלגל לו...
סיפרת לי על חתונה של דוד שלך שקרבה, על שמלה מהממת שקנית
בפסטיבל ערד, שם את גרה, נורא התלהבת מהשמלה, אמרת שהיא פשוט
מדהימה עלייך ושממש אהבת אותה... ושאיתה תלכי לחתונה...
אני צחקתי, אמרתי שאת חמודה ושזה מעלה לי סיפור לראש... והנה
אני כותבת את הסיפור הזה-
בשבילך.

זה היה שבוע לפני החתונה, היה לנו ריב עצום, שברת את ליבי
והלכת עם ה"אחר" עם ה"שני", אמרת לי שאת לא מוכנה לאישה... וזה
שבר אותי, רציתי אותך כל כך וכבר לא היית בהישג ידי...
יום לפני הריב אמרת לי שאת רוצה שאבוא איתך לחתונה, כבת זוג,
והסכמתי...התרגשתי, בשבילי זו הייתה קפיצת דרך ביחסים שלנו...
ועכשיו, כבר חשבתי שתלכי איתו, טעיתי?
גם אני כבר הספקתי לתכנן את הקניות שלי לחתונה, ולא הסכמתי
לוותר עליהן גם אם לא אלך לחתונה! אז הלכתי וקניתי ג'ינס
חדש... מדהים של גולף, וחולצת סוודר כזאתי עם צווארון סגולה
מדהימה, ארוכה, כי קר בלילה... נורא התלהבתי מזה וקניתי גם
נעליי פלטפורמה שאני נורא אוהבת, שחורות גבוהות, תמיד אמרת לי
שאני נראית כמו זונה בהן, אבל לי, לא היה איכפת.. דווקא!

יומיים לא דיברנו, התגעגעתי, רצית לשמוע את קולך מתנגן לתוך
אוזניי ומשם לתוך גופי... ממריץ את דמי ואת האזור שם בין
רגליי.
רציתי לשמוע את הצחוק המתקתק שלך ואת השטויות שאת פולטת כשאת
מספרת סיפורים מגוחכים ואת לשונך בתוך פי להרגיש מלקקת את
כולי... רציתי להרגיש, לשמוע, לדעת... כמו תמיד! אבל לא
יכולתי, כי את כבר לא היית.
חיכיתי להודעה ממך, תמיד היית נשברת ראשונה, מתקשרת, מבקשת,
מזמינה... תמיד לקח לך לא יותר מכמה שעות... עכשיו עברו להם
שלושה ימים.. ועוד לא התקשרת, אני מתגעגעת ילדה.

אני מהססת, לבוא, לא לבוא? להתקשר, לא להתקשר? לשלוח או לא
לשלוח הודעה? העיקר ליצור איתך קשר... אבל איך, ומה, מה לומר,
מה לבקש מה לעשות..? אני כבר מיואשת, רוצה לבכות...
ארבעה ימים עברו, אך אין צליל ואין עונה, אין שומע ואין עושה..
.תתקשרי כבר!! לאן נעלמת לי!?
את איתו?... את אוהבת אותו?... את רוצה אותו כמו שרצית...
אז... אותי ?

עבר שבוע, לא התקשרת.. זכרתי איפה האירוע ובאיזה שעה, עוד מאז,
שיננת לי את זה למוח בלי הפסקה! התרגשת מאוד... והשמלה, אוי
כמה דברת על אותה שמלה... שכבר נראתה לי כל כך עלובה לידך...
שחוקה, מיושנת... מול מודל 2004 שלך... אוי מקסימה שלי...

החלטתי ללכת, להגיע אחרי החופה, לבדוק אם הגעת, או לא הגעת,
ואם הגעת, אם הגעת איתו, או עם מישהי חדשה, או שבכלל החלטת
לבוא עם המשפחה... אוף... תתקשרי כבר!!!

לא התקשרת... התקלחתי... לא מפסיקה לחשוב עלייך, מסבנת את עצמי
בעדינות... חושבת על לשונך מטיילת על גופי הלוך ושוב כפי שתמיד
עשית ובמקום לשונך, משתמשת בסבון שמטייל על גופי...
האזור בין רגליי ניעור והפתיע אותי... הרטיבות הגדולה שהייתה
שהשתוקקה לך, לצחוק המשוחרר שבאמצע הסקס פורץ לו, כשהראש מוטל
אחורה ושאת כמעט ובאקסטאזה מטריפה... ואז... ממש מדגדג לך..
ואת חייבת לפרוק, ועד שהפורקן לא מגיע את משתגעת... מתפתלת
ונאנקת... צורחת ונאנחת... עד שזה יוצא, עד שאת נרגעת ורק
אז... את שוב חוזרת לגעת וללטף ולנשק כמו שאף אחד לא נישק...
וכמו שאף אחד לא נגע... ומלקקת את כל כולי כמו פייה "רעה"...

אני רוצה אותך! אני חייבת לשמוע אותך...
זה התחיל ביזיזות, נגמר באהבה... עכשיו אני מבינה את משמעות
המשפט... אני רוצה את נשמתך ילדה...

הגעתי לחתונה.
עדיין לא האמנתי שאני שם, רציתי להסתובב וללכת אבל משהו משך
אותי פנימה, בלי לשאול את מי שבכניסה, רק הסברתי שאני חברה שלך
ושאת מחכה לי... ונכנסתי... הישר לשולחן מספר 14, שם היא אמרה
שאת, וגם הסבירה איפה. הלכתי היישר לשולחנך, ראיתי אותך, עם
השמלה, עם משקה ביד, יושבת, לבדך... שולחן ריק מאדם, ורק את
יושבת, שפוכה...
באתי אלייך, מאחורה... חיבקתי אותך... ונישקתי לצווארך...
לחשתי לך "התגעגעתי"... ואז על ידי טפטפה לה טיפה, נבהלתי! מיד
באתי מלפנייך והסתכלתי אל תוך עינייך, הן היו דומעות, אדומות
ועצובות...
הסתכלתי לתוך עינייך וחיבקתי אותך... לחשת לי לאוזן
"התגעגעתי..." ובאותה השנייה הרגשתי איך ליבי נכמר אלייך
"חשבתי שתבואי איתו" לחשתי לך, לקחתי כיסא והתיישבתי לידך.
"נפרדתי ממנו יומיים אחריי שהלכת ממני, הבנתי שבלעדייך אני לא
מסוגלת להיות עם אף אחד... לא טוב לי איתו, טוב לי איתך..."
הסתכלתי סביב, בצבצו בעיניי דמעות... רציתי אותה צמודה אליי,
צמודה לנשמה שלי, לתוך גופי... להרגיש את הנשמה שלי מטיילת
בגופה, מנשקת לה את הנשמה...
תפסתי מטלית, ניגבתי את דמעותיה, לקחתי את כוס המשקה מידה
והנחתי על השולחן... תפסתי אותה בידה, והתחלתי לחפש אחר
השירותים ומיד כשמצאתי, הלכתי לשם גוררת אותה אחריי...
כשהגענו לשם לקחתי נייר והרטבתי אותו במים, ניגבתי את פניה
בעדינות, נזהרת על המלאך שלי...
היא קינחה את אפה ונרגעה מעט מהבכי... נכנסנו לתא, שתינו
ביחד... ביחד... סוף כל סוף...

ישר כשנעלתי את התא, שמתי יד מעט מעל כתפיה, כולאת אותה איתי,
מרגישה שהיא שלי...
בלעתי את רוקי, מהלחץ ונשקתי לה... בעדינות, רופפת על שפתיה
ולאחר מכן נשיקה על צווארה... את לא עמדת בזה, נשקת לי...
והחלת לבכות שוב... דמעותייך התערבבו בנשיקתנו והרגשת מליחות
חדרה לשפתיי.
חיבקתי אותך, קרוב קרוב, מרגישה אותנו הופכות לשלם..
החזקתי לך יד... הנחת עליי את ראשך, ונרגעת.

לאחר כרבע שעה, שהיינו שם, מחובקות, נרגעות, מאוחדות, התחלת
לנשק לצווארי, כמו שדמיינתי במקלחת... כמו שתמיד עשית. סוודר
הגולף שלי הפריע לך... הכנסת את ידייך מתחת לחולצתי ומיששת את
בטני... ולרגע היה נדמה לי שאת מרגישה כמוני את הפרפרים
שמתפוצצים לי בבטן...
עלית מעט, לחזייה... והכנסת את ידך מתחתיה, תופסת את הפטמה,
ממוללת אותה באצבעותייך הדקיקות, הרגשתי את התחתונים מתרטבים,
כבר חשבתי שאין עוד מקום לספיגה בהן... הורדת ממני את חולצתי
באחת, מפסיקה את מעשייך בשדיי, למרות שהשתגעת מהאנחות שיצאו
מפי...  
התחלת ללקק את פטמתי על החזייה... ואז משכת אותה מעט למטה
וליקקת אותה את כולה... מצצת וינקת והטרפת אותי לגמרי...
הפסקתי אותך.. "נחנקת לי מבכי לפניי שנייה, את בטוחה שאת רוצה
עכשיו, פה, לעשות את זה?"... חייכת אליי חיוך ממזרי, את החיוך
שלך... מלא משמעות, והמשכת בנשיקות לרדת למטה בבטן... ומשם
לג'ינס שלי... פתחת בתוך שניות את הכפתור ואת הרוכסן וכבר
הכנסת את ידך פנימה לפני שהייתה לי הזדמנות לעצור בעדך ולנסות
לקבל מעט שליטה על מה שקורה... שיגעת אותי... החדרת לי בעדינות
אצבע ולאחר מכן עוד אחת.. וכשכמעט גמרתי, הוצאתי לך את היד
במהירות ונצמדתי אלייך, על הקיר... מיששתי את שדייך, תפסתי את
ידייך והרמתי אותן למעלה... מיששתי את דרכי אל אחורי שמלתך,
שכל כך אהבת... ותפסתי ברוכסן ומשכתי אותו במהירות למטה...

לקחה לי שנייה לגלות שאת ללא כלום מלבד השמלה... שגם ירדה...
לא נתתי לך בכזאת קלות, נשקתי לך בצווארך, שיחקתי עם לשוני
בתנוך אוזנך.. אני זוכרת איך דגדגו אותך השערות שלי והתחלת
לצחוק... איך תפסתי בישבנך והצמדתי אותך אליי... מלקקת כל מה
שאפשר ממך ומנשקת ומוצצת וכמעט והשארתי לך אייקי עד שנזכרתי
שאנחנו בחתונה, ואין מה שיסתיר את זה...
נשקתי לשדייך וליקקתי את הפטמות בעדינות, נוגעת לא נוגעת
בפטמות הקשות, או בעור המגורה.
ראיתי כמה את רוצה את הגמירה וכמה את מתאפקת ולא יכולתי שלא
לתת לך את מה שאת צריכה...

הרי אני שלך, את שלי, הנשמה שלי אצלך... את שולטת בי.

לקחתי את נקודת העונג הכי גדולה שלך לתוך פי... על לשוני...
נוגעת בה ומלטפת אותה עם לשוני... נותנת לך להרגיש את כולה...
זזה, חייה, מטריפה.
החדרתי בעדינות את לשוני לתוכך... ונשמתי מעט כמה שיכולתי את
הריח הקסום שלך לתוך אפי... שיחקתי מעט עם לשוני בתוכך שומעת
את גניחותייך החלושות, שחלשות רק משום שאינך רוצה שישמעו
אותנו... עוצרת את עצמך... הרגשתי את הסוף מתקרב... את העוצמה
נאגרת בתוך הבטן שלך ועומדת להתפשט לתוכי... אליי... מנסה לקחת
את נשמתך יחד עם הגמירה הזו...

ואז זה קרה.
גמרת לתוכי, לקחתי את נשמתך והכנסתי אותה עמוק לתוך ליבי...
שומרת עליה היטב ומוגן מפניי כולם, במשמר של אלפי שומרים,
העיקר שהנסיכה שלי, תהיה מוגנת... לעולמים.

ברגע שהיינו מאוחדות, הכול היה אחרת... התלבשנו, התארגנו,
יצאנו משם, שטפנו פנים... ויצאנו החוצה... רקדנו משוחררות כמו
שלא היינו מעולם... וכשחזרנו אליי לדירה.. נחנו מחובקות ותוך
חצי שעה... החלטנו לעבור לסיבוב הבא...