גם פה יש אבנית בקומקום
וקשה לי לקום
אחרי יום מעייף של אתמול

ובראשון הכל סגור,
כמו שבת באיחור
ושקט.

שרידים של לחות ושל חום
ששלטו כאן לפני יומיים
אולי עקבו אחרי מארץ הקודש

רעש צורמני של אופנוע חולף,
ניידת משטרה עם צלצול מזייף

חנויות סקס מביכות
מזמנות לקוחות

בתי קפה עמוסים אנשים
ששותים ביחד, ששותים לבד
ובכל כיכר תמיד יושב לו איזה שיכור אחד.

במטרו קוראים בריכוז רב,
כל אזרח וספרו
וקורא מבטים מי שאין לו מה לקרוא

לקרונית עולה צמד נגנים
בביצוע שירים נושנים
או זמר מבוגר ואלמוני
ששר (בכאב)
שיר רגש מרטיט לב...

ואדם שנתקל בכתפי
בחיוך מתנצל:
"פארדון מאדמוואזל"

             

והכל כרגיל בפריז
כמעט
הכנסיה הלבנה במעלה ההר
נעשתה אפורה וקודרת מעט

וחשוך פה, וריק
אבל יפה
ואין תיירים
רק מעטים יושבים בבתי הקפה

כיכר הציירים שוממת
ולפתע, צייר אחד מוכר
מאז
משהו בכל זאת נשאר.

זה עוד יום רגיל בפריז
ועכשיו עם הקור שמרגיז
אני קצת מסורבלת בתוך מעיל מגושם
וכפפות, וצעיף
אך עדיין לא חם.

ובשנה הבאה לחזור
וזכרון בזכרון לשזור
מפריז החמה,
מפריז הקרה
מפריז, שהיתה נחמה
בשיאה של תקופת החלמה.