שלום, אני ירון, אני המורה לספרות. אני לא סובל ספרות. זה
מקצוע נוראי! אני לא רוצה ללמד אתכם! אני לא אוהב ילדים, אני
מעדיף להיות עם אשתי במיטה כרגע, אבל מה לעשות, צריך להתפרנס.
הגעתי לספרות כי שום דבר אחר לא עניין אותי. גם ספרות לא, אבל
הכי פחות.

אחרי הצבא, כשנכנסים לעולם הגדול יש מסלול מדויי שקובע מתי
תמותו כולכם.
נוסעים להודו לבלוע כדורים, או שנוסעים לניו יורק לשכב עם
כושים, או שנוסעים לסיני לשכב עם בדואים.

הולכים לאוניברסיטה, לומדים ספרות, לומדים תואר, אחר כך אין מה
לעשות, עם תואר אחד, לא מוצאים עבודה בשום מקום, נורא משעמם.

אז עושים עוד תואר, מבזבזים את הנעורים, ואחר כך או שהופכים
להיות סופר או שמלמדם ספרות, אז הנה אני כאן, מלמד אתכם ספרות,
למרות שאני ממש לא רוצה.

ונותנים לי שכר נמוך, יש לי כאב ראש בסוף היום, אני לא רוצה
לבדוק לכם את העבודות, די להגיש את הכל, לא אכפת לי אם עשיתם
שיעורי בית או אם לא עשיתם את שיעורי הבית.
כי גם ככה אתם לא תצליחו בחיים, אנחנו תלויים בגורל שלנו, טוב,
זה לא גורל, אין כזה דבר גורל, זה פשוט הכתבה של החיים שלנו.

אשתי הייתה צריכה למצוץ למישהו בשביל להצליח בחיים, חבל שבסוף
היא בחרה לעשות את זה אתי ולא עם מישהו אחר, אולי לה היה יוצא
משהו בחיים.
בכלל, נשים מאוד דומות לתרנגולות ופרות, כולנו בעצם היעוד שלנו
להביא עוד ילדים לעולם.

היום יש כל כך הרבה שיטות מוזרות להפריה, בסוף לא יצטרכו את
הגברים בכלל, ישתמשו בזרע מלאכותי בכדי להשקות פרחים, צריך
חממה, שמעתם פעם על אפקט החממה שיש בכדור הארץ? צריך לנקות את
כל המפעלים המזהמים האלו שיש בעולם, בסוף אנחנו נמות מהחום
והזיהום!

צריך לנקות את החופים, לנקות, לנקות את הבית לקראת פסח, צריך
לנקות את כל הבית מחמץ.
למרות שאני בכלל לא שומר על כשרות, אין לי בעיה עם אכילת
שרימפס, למרות שזה ורוד ובקושי יש לזה טעם, לא כמו דברים אחרים
שטעמתי בצעירותי. כן, אלו היו זמנים, שהאדם עוד שפשף שתי אבנים
בכדי ליצור ניצוץ של אש, הנוסטלגיה ממלאת את לבי.

תראו מה השעה! בזבזנו שיעור שלם! צא החוצה, אל תצחק! יש לך
חיוך מעצבן, אני לא רוצה לראות אותך כאן בשיעור שלי!

ומה זה האתר הזה? אין לכם משהו יותר טוב לעשות?
למה להתנדב? שמאלנים יפי נפש. היפים, נאצים, הומואים, שחורים.