לכל מאן דבעי!

אומרים, שילדים לאמהות דכאוניות, שנאלצים לבלות את שנות
ההתהוות שלהם במעקב קפדני אחר מצבי הרוח של האם, מפתחים רגישות
מסויימת לסימנים זעירים של תחושות.
כמבוגרים, אחדים מהם שומרים על צורך כפייתי למצוא חן.

מטופלים שנאבקו בהזנחה מגלים צייתנות מוגזמת.
דכאון היא מחלה שבאה והולכת.

כדורים פסיכיאטריים הם אינה שאלה של התמכרות או נהתנות.
מדובר כאן באיתורו של אותו עצמי, שמרגיש אמיתי, נורמלי ושלם,
ובהבנה, שהתרופות עשויות להיות תוספת הכרחית לפרקים,
כדי לשמור על אותו עצמי.

Oh yeah, and by the way  
                 
                 DONT HOLD STRONG OPINIONS
          ABOUT THINGS YOU DONT UNDERSTAND