היא עוברת לידי סתם ככה
בלי איזה מבט אפילו
או מילת סליחה,
זה בסדר
היא שירה מודרנית
היא יכולה להרשות לעצמה
מדי פעם,
גם פסיחה.

שירה מסודרת בשורות-שורות  של
ארבע, עיניה מטאפורות לשלמות.
היבול שעל ראשה הצדיק לא פעם
את ההתעלמות,

סך הכל, מה לי ולשירה
עיניי דומעות ומבטי כלל לא עמוק
שירה מדברת ומדברת,
ואני, עדיף לי באמת לשתוק.

מבט אחד ממך הספיק לי
כדי שארגיש רדוד, אילם, בוש ונכלם.
למה לא תאמרנה דבר-מה בפשטות גרידא,
ישאלו נא כולם.

אם רק תתמסרי לי, אז שירה
אכה, אכה חזק ולא אפסיק
עד שאוציא ממך את כל המשמעות,
עד שלא תראי
איזה בזבוז מילים אני-
לפחות מצאת לך גבר עם חרוזים בין השיניים,
שבינתיים, את המילים שלך מצדיק.