פעם אחת הוא יגיע, זה המתכנה "הייעוד שלך" וייתדפק על חלונך
כמו ילדים קטנים המיידים חצץ קונדס על חלונך המוגף.
אתה תסב ראשך ותקרב אליו ותזהה אותו מייד, כמי שמזהה מכר רחוק
מימי עד.
אתה תפתח חלונך לפניו ויהה זה צוהר ראשון צר מלהכיל את מה
שמסתמן להיות הגשמה מתוקה של המתנה בלתי נתפסת. הוא יסביר לך
פנים לפני ולפנים ויחלחל לתוכך כמי שמכיר היטב את איכויות
הספיגה אלוהיות בהן ניחנת. הוא יטעם בך ויטעים לך טעם אלוהים
שהיה לך מקדמת דנא ולא זכרת שהיה שם. והיה שם. ורק חיכה שתדע.
הראי יפתיע אותך בפינת החדר ואולי במקום זר ומולך יעמוד מכר
שאהבת ולא ידעת כמה אהבת עד לרגע זה. זהו הנביא הפרטי מיסוד
הנביאים המנבאים בנין ולא חורבן.
התבונן בעיניו הוא יהיה אתה אך יידמה לו מבט חדש וחודר ומפלח
ומפענח, וגם רוגע יהיה בו. רוגע כמו שלא ידעת מעולם שעיניים
אלו יכולות להביע.
הנביא הישן חדש לא בא לבשר רק לך, הוא נעזר בך כדי להביא
לתיקון העולם. כל העולם על כתפיו אך אלו חסונות כגיברלטר. אתה
תדע כשתתבונן בו כי כבר התקיימו בו תיקוני המידות ואלו באו
לכדי מוכנות, שאם לא כן לא היה מיידה חצץ נקישות על חלונך.
המסע אליו תצא באיכויותיך הישנות שניעורו יהיה מסע מופלא
ומרהיב שבו לא ייקח חלק איש זולתך ויחד איתך העולם כולו. הוא
יהיה ארוך כאורך החיים וקצר כנקישת הלשון, זו הפעם הראשונה
שתדע כמו שאדם יודע מעט דברים ללא אישור וסימוכין מכל סמכות;
כי אתה הסמכות.
כל תחנה במסע תהיה במקומה ומיקומה יהיה משמעות אותה תוכל
לפענח. אתה תדע אל נכון במהלכו כי היותו החל משכבר אך רק עתה
מבין אתה כי אתה במהלכו.
קודם הילך בו אדם מופתע עתה מהלך בו אדם יודע. קודם היה זה
קורבן פסיעותיך עתה זה "המהלך החכם". במהלך המסע תיזכר בכל
קרובך מאז עדן והם יהיו לך ניסים המסמנים פסגות ביישורת המסע.
מחלפותיך יתבלו חיש מהר כי המסע הישן בדרכו החדשה לא יוכל
להכיל פסען מחופש. לא יהיה מנוס מלהתערטל ולהשאיר בפניך רק
הבעות הכרחיות ורק כסות נדרשת על גופך.
הפוסע במסע פוגש בדרכו רבים הדורשים בשלומם ומבקשים ריפוי. הוא
יודע כי כל לכל ברייה מקודשת חלון סגור ואבנים קטנות הנוקשות
בו תדיר. הוא יכרה אוזנם לאמור "שמעו צליל הנקישות הקטנות, זהו
הייעוד הקורא לכם למסע הארוך".
אין פוסע במסע המממש מהלכיו הידועים והוא מעמיד עצמו כדורש
מרפא.
התהיה והכפירה ביכולתו של האחד מביאה לעצירה
העצירה היא חסימה
החסימה היא מחלה
מי שפוסע לא חולה
מי שמהלך במסעו לא נדרש לריפוי
הוא הריפוי.
על הפוסע נאמר תוכו כברו והוא אומר מול הראי "תוכי כבריא - אני
בריה המממשת את תוכי ומתחברת לתוך תוכי, לצליל הפנימי והייחודי
שלי, צליל האבנים שיודו פעם על חלוני הסגור ועתה הוא סימפוניה
הרמונית של דרכים נכונות וידיעה ברורה".
נביא המסע אינו זועם לעולם הוא אינו פונה לאלוהיו ודורש בשם
צדיקי סדום. הוא מאמין שרשע באשר הוא אינו אלא שער סגור כמו
אותו חלון מוגף בטרם פתחו ובטרם שמע נקישות האבנים מבעדו.
| 