אתה לא יכול להעביר יום אחד מבלי להגיד :"אני שונא".
אתה לא עושה את זה בכוונה,
אבל אתה פשוט לא מצליח לא להגיד את זה.
כל כך הרבה דברים מעצבנים אותך, ומטרידים אותך,
למרות שלפעמים זה לא נראה ככה.
אתה יודע שכולם חושבים שאתה בסדר גמור, כי ככה אתה נותן להם
לחשוב.
אבל בלילה בלילה שאתה עם עצמך, אתה יודע שסך הכל-הכל שקר.
אתה מאושר, אבל אתה יודע שאתה יכול לגרום לעצמך אושר יותר
גדול.
אתה יודע מה אתה צריך לעשות, אבל אין לך מספיק כוחות לבצע את
זה.
אתה לא יודע גם מאיפה משיגים כאלה סוג של כוחות.
אתה רוצה שיהיה לך מישהו לשאול אותו , אבל אתה לא חושב שבמצב
הזה מישהו יבין.
בסופו של דבר, אתה מחליט שדבר כזה לא שואלים, לא קובעים,
זה בא עם הזמן, עם ההתבגרות, ושזה שלב נוסף מבין עוד שלבים.