לצרוח מכאב, לבכות,
לזעוק...
אני מבקשת ממנו
והוא מפציר בי...
שנינו מסכימים-
אין כבר דיון גדול;
בלבנו - אותה האהבה,
אך רק דחייה קטנה
שלא בכוונה
הפכה הכל
ועכשיו מעט עצבות.
אולי היינו צריכים
להיות בגן מלא שושנים
או לפחות על איזה צוק
המשקיף על הים.
אולי חבוקים כמו תמיד
במיטתנו הקבועה
עם סרט ישן של בטי דיוויס,
אך לא זו המציאות
ומבקשת: אל תהיה לי עצוב,
אל תחסל רגשותיך בכעסך;
יש רק הסתבכות קטנה
אך אין סיבה לקטלנות נוראה,
נהיה עוד ביחד אחרי הסופה.
אני לא סינדרלה
רק סתם אישה,
לכן אומר לך, בפעם המאה,
שאותך אני אוהבת
ואין זו אגדה...
21/01/03 |
