נועה ריי / עכשיו |
וקדחתי על סף התהום
מתהלכת עירומה
וחוה שלי, כמעט וקרבה
ומים פרצו מכל עבר
את הסכר שכמעט ונבנה
זכרון מתהום הנשייה
שב וליטף.
רוח חמה עתה בגבי
עת חמה, עת צוננת
כבר אין היא סופה,
עד שוב שפתייך
אם ישובו...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|